ספרים על תפילה

י"ג מידות שהתורה נדרשת בהם

י"ג מידות אלו מקורם בתחילת הספרא – "תורת כהנים", ונאמרות כנגד לימוד הגמרא משום שכתוב במסכת קידושין (ל.) "לעולם ישלש אדם שנותיו, שליש במקרא, שליש במשנה, שליש בתלמוד".

מכיוון שזה כנגד תלמוד, אדם צריך להבין את דבריו (ע' מ"ב סי" נ ס"ק ב) לכן נסביר בהמשך כל מידה ומידה.

מחלוקת מהם י"ג מידות שבברייתא

מובא בספר מדות אהרן לר' אהרן אבן חיים: שהראב"ד כתב "שהרי מנו בברייתא דר' ישמעאל י"ג מידות וכשבאו לפרטן נראים שהם ט"ז… וכלל יהיה בידך שכל מדה שאין דינה משתנה מחברתה נחשבת עמה למדה אחת" והראב"ד מנה כלל הצריך לפרט עם פרט הצריך לכלל, ובנין אב מכתוב אחד ומשני כתובים שתיהם מדה אחת, וכן דבר הלמד מענינו עם הדבר הלמד מסופו.

ר' אהרן אבן חיים חולק על הראב"ד: "שדבר הלמד מענינו ודבר הלמד מסופו הם דבר אחד. לפי דעתי לא דק בזה לפי שהם נבדלים במהות, שבאחת ילמד הדבר מעצמו והשני לימוד מזולתו.

אבודרהם בשם הרס"ג: מונה כלל ופרט ופרט וכלל לאחת, ולדבר הלמד מענינו ודבר הלמד מסופו לשתים ולא פירש הטעם. ר' אהרן אבן חיים הסכים עם האיחוד אך לא במה שחילק "כי אלו השנים הם נבדלים במהות ובלמוד אחר שהאחת מוציאה הדין מכל הכלל והשנית מולידה הדין בכל הכלל והם שני הפכים והיאך אם כן יהיו לאחת.

רש"י כראב"ד הדבר הלמד מעניינו או מסופו שתיהם כאחת וכלל ופרט ופרט וכלל הם שנים.

דעת ר' אהרן אבן חיים שלאחר י"ג מידות מנה ר' ישמעאל את המקומות שצריך ליזהר ולא לדרוש אותן ותקבל שכר על הפרישה והוא כאשר תמצא שני כתובים וכו' ואמלמלא דמסתפינא (=שפוחד) היה אומר שאינם מכלל י"ג מדות וג' אלו חברם אליהם, אבל יש להם קצת יחס עמהם … ועוד כי אין אנו דורשים ומחדשים בהם דבר אלא הם לגלוי בעלמא.

למה התורה נכתבה ע"י י"ג מידות?

כתב בספר מדות אהרן לר' אהרן אבן חיים: "כוונת נותן התורה יתברך שמו באלו המדות היתה גדי שלא לכפול הדברים ולקצר בלשונו. ולזה תחלת כל דבר רצה שאם יאמר דבר בנושא אחד שלא יצטרך לשוב חאמרו בכל הנושאים אשר יפול אותו דבר, אלא שילמדו מזה הנאמר בו…"

כנגד מה הם י"ג מידות?

פירוש הרוקח: רבי ישמעאל אומר בשלש עשרה מידות התורה נדרשת. י"ג מידות נגד י"ג שמות בדברות ראשונות. ונגד י"ג חופות. וי"ג נהרות בגן עדן. כמנין אהבה, וכמנין אחד, ובו קכ"ד תיבות וקכ"ד פסוקים בואלה שמות.

רבי ישמעאל אומר בי"ג מידות התורה נדרשת. כנגד י"ג שמות בדברות ראשונות בין ה', אלוקים, אל. וי"ג אש אשו בואתחנן. וי"ג אור בבראשית. וי"ג בני במשלי, בן י"ג חייב במצות


נבאר את י"ג מידות הללו ממקורות שונים (כמו: מצות ה' לרב ברוך היילפרין זצ"ל, אוצר התפילות הקטן, לימודי ה') כדי שקריאתנו בתפילה תחשב ללימוד גמרא, המצריך הבנה. הביאור שאביא הוא לפי חלוקת רש"י שאף בספר מצות ה' השתמשו בחלוקתו.

הדברים עוד מצריכים לימוד, יש כאן טעימה קטנה על הנושא. הרוצה להרחיב יעיין בספר מדות אהרן לר' אהרן אבן חיים (מכון בני יששכר – תשנ"ב או בספר קרבן אהרן מהדורת זכרון אהרן) פירושים על ברייתא דשלש עשרה מדות דרבי ישמעאל (רס"ג, רש"י, ראב"ד, ר' שלמה מקינון והשל"ה) ובספרי הכללים השונים ועוד.

מקל וחומר

ביאורו: ללמוד נושא קל מנושא חמור להקל או מנושא חמור לנושא קל להחמיר שאם בקל יש חומרא כל שכן בחמור. (מידה זו כוללת אף דיו להיות כנידון).

ישנם פעמים שלא עושים ק"ו, כמו: שיש באותו דבר של קולא גם חומרא, לא דנים מתורה לדברי סופרים ומדברי סופרים לדברי סופרים,ק"ו אדם לומד מעצמו לעומת גזירה שווה שאדם לא דן מעצמו אלא רק מה שמסור ממשה רבינו.

דוגמאות

מקל וחומר כיצד ויאמר ה' אל משה ואביה ירק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים תסגר שבעת ימים קל וחומר לשכינה ארבעה עשר יום אלא דיו לבא מן הדין להיות כנדון תסגר מרים שבעת ימים מחוץ למחנה ואחר תאסף (ספרא).

ומה שן שאין כוונתו להזיק – חייב, קרן שכוונתו להזיק – לא כ"ש! (בבא קמא ד.)

מגזרה שווה

גזירה שווה היא צריכה להיות נמסרת מרבו, והיא מתי שיש שתי מלות דומות או משמעות שווה נוכל ללמוד מהשוואה בדבר אחד מהם לכל דבריהם.

(דני היקש קרובים למידה זו וכן סמוכים שבהם יש מחלוקת אם דנים אותם)

דוגמאות

רבי אלעזר בן עזריה אומר: נאמר כאן בלילה הזה ונאמר להלן (שמות י"ב) ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה – מה להלן עד חצות, אף כאן עד חצות (ברכות ט.)

נא דבי רבי ישמעאל: (ויקרא י"ד) ושב הכהן (ויקרא י"ד) ובא הכהן – זו היא שיבה זו היא ביאה! ה"מ היכא דליכא מידי דדמי ליה, אבל היכא דאיכא מידי דדמי ליה, מדדמי ליה ילפינן. (יבמות יז:)

מבנין אב מפסוק אחד ומשני כתובים

מידות אהרן: "כאשר תכתוב התורה דבר א' בב' נושאים אשר השוו בדבר עצמי או סגולי או שנתנה אותו התורה להם ושניהם לא יוכלו ללמוד זה מזה עם היות שווים לסיבת חילוף שנמצא בינהם (לפי שיש בכל אחד מהם דבר אחר אשר בו נוכל לתלות חומרת האחד הנמצאת בו) אז נבנה מהם בנין ונעשה הבנין אב לכל השוים אליהם הדבר הזה אשר ישוום שיהיה להם הדין הזה".

ישנה מחלוקת בהסבר מידה זו, שהראב"ד סבר שהמלמדים יהיו מב' מינים או מא' וממנו נלמד לכל השווים לה (לכן חלקו לב' מידות 1. מבנין אב מכתוב אחד 2. מבנין אב משני כתובים) והגר"ש (בעל הכריתות) סבר שכל בנין אב אינו אלא מב' מלמדים ואין הבדל בין ב' מלמדים בכתוב אחד או היותו ב' כתובים וזה יקרא בנין מב' כתובים.

דוגמאות

ר"א אומר: מנין לפסח דורות שאין בא אלא מן החולין? נאמר פסח במצרים ונאמר פסח בדורות, מה פסח האמור במצרים אין בא אלא מן החולין, אף פסח האמור לדורות אין בא אלא מן החולין; א"ל ר' עקיבא: וכי דנין אפשר משאי אפשר? א"ל: אע"פ שאי אפשר, ראיה גדולה היא ונלמד הימנה! (יבמות מו.).

תנא: תחת – לרבות את השליח. הניחא למ"ד שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין, אלא למ"ד מלמדין מאי איכא למימר? גלי רחמנא בשחוטי חוץ (ויקרא טז) דם יחשב לאיש ההוא דם שפך, הוא – ולא שלוחו. אשכחן גבי שחוטי חוץ, בכל התורה מנלן? דיליף משחוטי חוץ. אדיליף משחוטי חוץ, ניליף מהנך! הדר כתב רחמנא: (שם) ונכרת האיש ההוא, אם אינו ענין לגופו, תנהו ענין לכל התורה כולה. (קידושין מג.).

מכלל ופרט

מידות אהרון: כוונת התורה להסיר כל מה שיובן מהכלל ולהעמידו על פרט זה לבד … ולפי שהפרט יורה על שלילת כל שאר הדברים לזה נגזר, נאמר שכוונת התורה שלא ניקח מהכלל אלא הפרט למד.

דוגמא

אין בכלל אלא מה שבפרט. כיצד, 'אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה' (ויקרא א, ב), כלל, פירוש כלל הוא לחיה, שחיה בכלל בהמה היא (חולין ע ב).

מפרט וכלל

לפי רש"י כשהפרט קודם לכלל נעשה הכלל מוסף על הפרט ומבטל הפרט לגמרי כאילו לא היה, שהרי אין לומר שהוא פירוש של כלל אחר שקדמו.

דוגמא

דאמר רבי יוחנן משום רבי ישמעאל בן יהוצדק: מנין לאבידה ששטפה נהר שהיא מותרת – דכתיב (דברים כ"ב) וכן תעשה לחמורו וכן תעשה לשמלתו וכן תעשה לכל אבידת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה מי שאבודה הימנו ומצויה אצל כל אדם, יצאתה זו שאבודה ממנו, ואינה מצויה אצל כל אדם. (בבא מציעא כב: – דוגמא זו נותן אבודרהם)

מכלל ופרט וכלל

נושא הנמצא בין ב' כללים, נשתמש ב-ב' הכללים לכל הפרט הדומה לו (כלל זה הוא אמצע בין המידות הקודמות לו א. כלל ופרט ב. פרט וכלל).

דוגמא

דתנו רבנן: (שמות כ"ב) כי יתן איש אל רעהו – כלל, כסף או כלים – פרט, וגנב מבית האיש חזר וכלל, כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט: מה הפרט מפורש – דבר המטלטל וגופו ממון, אף כל דבר המטלטל וגופו ממון. יצאו קרקעות שאינן מטלטלין, יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות, יצאו שטרות שאף על פי שמטלטלין אין גופן ממון. (בבא מציעא נז: )

מכלל שהוא צריך לפרט ומפרט שהוא צריך לכלל

כתב הרס"ג: דבר שהוא כלל שלא יתכן מבלי פרט, ופרט לא יתכן מבלי כלל.

דוגמא

תנו רבנן: מכלל הצריך לפרט ומפרט הצריך לכלל, כיצד (שמות י"ג) קדש לי כל בכור, יכול אפילו נקבה במשמע – תלמוד לומר: (דברים ט"ז) זכר, אי זכר, יכול אפי' יצתה נקבה לפניו – תלמוד לומר: (שמות י"ג) פטר רחם, אי פטר רחם יכול אפילו יצא אחר יוצא דופן – ת"ל: בכור. (בכורות יט.)

כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא

בעל מידות אהרן מביא שני פנים להסבירה:

הפן הא': כל דבר שהיה כלול דינו עם הכלל ואחר כך יצא מן הכלל ללמד אליו דין אחר אשר לא נמצא בכלל הנה בזה נדין ונאמר שאותו דין אשר חודש לנו בזה הפרט לא ללמד אותו לעצמו יצא אלא ללמד את הכלל כולו יצא. דוגמא: "רבי נתן אומר: (שמות לה) לא תבערו אש בכל משבתיכם ביום השבת, מה תלמוד לומר? לפי שנאמר (שמות לה) ויקהל משה את כל עדת בני ישראל אלה הדברים וגו' ששת ימים תעשה מלאכה. דברים, הדברים – אלה הדברים – אלו שלשים ותשע מלאכות שנאמרו למשה בסיני. יכול עשאן כולן בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת – תלמוד לומר (שמות לד) בחריש ובקציר תשבת. ועדיין אני אומר: על חרישה ועל הקצירה – חייב שתים, ועל כולן אינו חייב אלא אחת! תלמוד לומר: לא תבערו אש, הבערה בכלל היתה, ולמה יצאת – להקיש אליה, ולומר לך: מה הבערה שהיא אב מלאכה וחייבין עליה בפני עצמה – אף כל שהוא אב מלאכה חייבין עליה בפני עצמה" (שבת ע.).

הפן הב' כפי' הראב"ד: כי שני דברים קאמר כלומר כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל בודאי ללמד יצא הואיל ולא נתחדש בו דבר ולא נתחדש בו דבר ולא ללמד לעצמו יצא שהרי לא חידש בו כלום אלא ללמד על הכלל כלו יצא עכ"ל. דוגמת הראב"ד היא: "כיצד והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה' וטומאתו עליו ונכרתה וגו' והלא שלמים בכלל כל הקדשים הם שהרי נאמר בפרשת אמור אל הכהנים וינזרו מקדשי בני ישראל וכו' הרי כתיב כרת בטומאות קדשים. (ואם תאמר למה אין דנים מדה זו בכלל ופרט לומר אין בכלל אלא מה שבפרט ועל השלמים יהא חייב ועל השאר יהא פטור נשיב ונאמר כי כלל ופרט המרוחקים בשתי פרשיות לדברי הכל אין דנין אותו בכלל ופרט והכי איתא בפסחים ו: )".

כל דבר שהיה בכלל ויצא לטעון טעון אחר שהוא כעניינו יצא להקל ולא להחמיר

כל דבר שהיה בכלל בשם ובמהות והיינו יודעים את דינו מן הכלל ויצא מן הכלל שהוציאו הכתוב מכללו וכתב פרשה אחרת לטעון עליו טען אחר והוא דין אחר משונה ממה שהיה לו בכלל אבל דבר זה שיצא עדיין הוא בעניינו של הכלל שלא נשתנה ממנו במהות הענין זולתי בזה הדין שנכתב בו אם הדין הזה הוא לקולא יצא להקל וכו' (מידות אהרן)

ההבדל בין מידה זו לקודמת היא, שכן יצא הדבר לטעון דבר שונה מהכלל .

דוגמא

וכי יגח שור איש. אף השור היה בכלל שנאמר והמית איש או אשה, והרי הכתוב מוציאו מכללו להחמיר עליו שיהא בסקילה, לכך נאמ' בפרשה זו. (מכילתא – פרשה י)

כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל לטעון טעון אחר שלא כענינו יצא להקל ולהחמיר

פירש הרס"ג: תמצא שיפריד דבר מכלל שהיה לו מלהיכלל בה ושופטין עליו לקולא יותר מן בעלי הכלל וחומר מן בעלי הכלל, וזה יהיה כשיפרד מן הכלל.

דוגמא

אבודרהם: "וכי ימכור איש את בתו לאמה לא תצא כצאת העבדי' והלא אמה העבריה בכלל עבד עברי היתה שנא' (דברים טו, יב) כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה וגו' ולמה יצאה מן הכלל לטעון טעון אחר שלא כענינו שעבד אינו יוצא בסימנין ואינו יוצא במיתת האדון והאמה יוצאה בסימנין ובמיתת האדון אפי' בתוך שש, ויצא להקל שהדבר הוקל עליה שיוצאה בתוך שש. ולהחמיר שאדונה מקדשה בעל כרחה.".

כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל לדון בדבר חדש אי אתה יכול להחזירו עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפירוש

מידות אהרן: לר' נתנאל שהביאו הכריתות: ההבדל בין מדה זו לקודמת, כי למדת טעון אחר אף שיחזירם הכתוב לכללם אינו מוחזר כי דברים נפרדים הם מצד עצמם אמנם כאשר יצא לידון בדבר חדש אם החזירו הכתוב מוחזר. אך דעת הראב"ד שהדין שלהם אחד רק יש יותר חידוש במידה זו, שאיןן בדבר שמוסיפין אלא חידושו.

דוגמאות

אשת אח בפ"ק דיבמות (ז) שכל העריות נאסרו וזו הותרה להתיבם שסותר כללו.

דקאמר רחמנא: בת כהן דמינסבא לזר לא תיכול! ההיא (ויקרא כ"ב) מושבה אל בית אביה כנעוריה מלחם אביה תאכל נפקא, מדקאמר רחמנא: ושבה אל בית אביה… תאכל, מכלל דמעיקרא לא אכלה. (יבמות סח.)

דבר הלמד מענינו ודבר הלמד מסופו

יש מהראשונים שמחלקים אותם ל-ב' מידות, דבר הלמד מעניינו – שאם יכתב בתורה דבר סתום שאין אנו יודעים פירושו ובמה זה מדבר נמסר לנו מסיני שנלמוד זה העניין מהעניין הסמוך אליו, כמו המדרש: "מה ת"ל לא תגנב הרי אזהרה לגונב נפשות או זו אזהרה לגונב ממון והלא אזהרה לגונב נפשות אמרת שלש מצות נאמ' בענין שתים מפורשות ואחת סתומה נלמד סתומה מן המפורשות מה מפורשות מצות שחייבין עליהן מיתת בית דין אף אין לי אלא מצות שחייבין עליהן מיתת בית דין הא אין עליך לומ' כלשון אחרון אלא כלשון ראשון זו אזהרה לגונב נפשות (מדרש תנאים).

ודבר המלמד מסופו – שאם יהיה לנו דבר בנושא אחד אשר יש לו ב' משמעויות מפני שיוכל להיות מב' מיני הנושא או בא' מהם הנה נלמוד מזה מסופו.כמו: ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם משמע בית שיש בו אבנים ועצים ועפר מטמא יכול אף בית שאין בו אבנים ועצים ועפר שמטמא, תלמוד לומר ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו ואת כל עפר הבית, דבר למד מסופו שאין הבית מטמא עד שיהא בו אבנים ועצים ועפר (ספרא). כל זה ע"פ מדות אהרן.

שני כתובים המכחישים זה את זה עד שיבא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם

כתב מידות אהרן: שהראב"ד מפרש שב' כתובים המכחישים זה את זה אין אתה רשאי לדחותן ולהחזיקן בשיבוש אבל החזק בשניהם ותריץ אותם כל מה שתוכל עד שיבא כתוב שלישי ויכריע בינהם ואז תעשה כפי ההכרע שתכרע התורה בו, אך לא נראה לבעל מידות אהרן כן אלא שהכתוב לא יניח לכאלה סתירות לשכלנו אלא עד שיראה הוא את השלישי כנבואה הוא יכריע ולא אתה.

דוגמא

כתוב אחד אומר, כי מן השמים, וכתוב אחד אומר (שמות יט כ) וירד ה' על הר סיני, כיצד יתקיימו שני מקראות הללו; הכריע השלישי (דברים ד לו) מן השמים השמיעך את קולו ליסרך, דברי רבי ישמעאל; רבי עקיבא אומר [כתוב אחד אומר, כי מן השמים, וכתוב אחד אומר, וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר], מלמד שהרכין הקב"ה שמים העליונים על ראש ההר ודבר עמהן מן השמים (מכילתא)

 
דילוג לתוכן