ספרים על תפילה

ברכת שעשני כרצונו

מופיע שאלה בשו"ת ישמח לבב של ר' שמעון חירארי בסימן ב': מדוע לשון הברכה כרצונו ולא כרצונה, שהרי כתוב: מעשה בראשית כולם לצביונם נכתבו.

וכתב בשם ר' מנשה קטן (שו"ת משנה הלכות מהדו"ת ח"א סימן לח) שהאשה לא נבראה לרצונה, כי בריאתה היתה לאחר בריאת האדם שהוא לא מצא עזר כנגדו, אז לקח אחת מצלעותיו, ויבן את הצלע ונתנה לאדם, וזה כרצונו יתברך.

ובעירובין (יח.) "רב ושמואל חד אמר פרצוף". (ורש"י שם "פרצוף חלקו לשנים, שהיה זכר מכאן, ונקבה מכאן), וחד אמר זנב (רש"י: זנב היה לו לאדם הראשון ונטלו ממנו וברא את חוה).

והתוספות שם (ד"ה בשלמא) מקשה על רש"י ששתי יצירות היו, ולכן בשבע ברכות מברכים: "יוצר האדם" ו"אשר יצר", שלפי מי שאמר זנב … לכן נראה כמי שאומר פרצוף.

ולפי זה לא קשה למי שאומר פרצוף היה וחדה יצירה, אם כן לא נבראה כלל לרצונה, אלא אפילו למאן דאמר זנב ושתי יצירות היו, מכל מקום לא מצינו שהיה לרצונה, אלא שהקב"ה ברא לאדם עזר מאבריו, לכן מובן שברכת שעשני כרצונו עד כאן דברי ר' מנשה קטן.

ומתי דבר איתם הקב"ה על צביונם, אם לפני הבריאה, אז אם מי דבר, ואם לאחר הבריאה, כבר נבראו, ומה שייך לצביונם נבראו?

והנראה שדיבר אם המלאך הממונה על זה שהרי אין לך כל עשב ועשב שאין לו מזל ומלאך. ויש לומר כשברא האדם עם הזנב, אמר לו, שמהזנב הזה תברא האשה בצביונה, כיון כשגם הזנב היה במעשה בראשית.

והסיבה שלא נבראה האשה בתחילתה, כמו שאר הנבראים, כי ידע השי"ת שאדם הראשון יתלה חטאו באשתו, ואז טענתו חזקה למה הביא לו אשה שהכשילתו. לכן בראה בגלוי עד שהוא עצמו ביקש, כמו שכתב רש"י (בראשית ב, כ) "כשהביאן, הביאן לפניו כל מין ומין זכר ונקבה, אמר, לכלם יש בן זוג ולי אין בן זוג מיד ויפל (ב"ר יד ד).

דילוג לתוכן