ספרים על תפילה

ברכת אשר יצר

מהות הברכה

(ע"פ אהל אברהם לר' אברהם קופמן זצ"ל)

את מהותה של ברכה זו נלמד ע"י הפוסקים ויש למהות זו השלכה גם על חלק של פירושי ברכה מיוחדת זו.

האם ברכת אשר יצר יש לברך לפניה מהמשנה בנידה נא: "כל הטעון ברכה לאחריו טעון ברכה לפניו ויש טעון ברכה לפניו ואין טעון ברכה לאחריו"?

ומתרץ חתם סופר שם 2 תירוצים.

1) שלא לברך על זה מעיקרו משום שאז תפילתו תועבה.

2) ברכה זו כברכה אחרונה על האכילה, ואע"פ שברך מה שנהנה גרונו מכל מקום עוד ראוי לברך ברכה אחרונה שפעל המאכל את פעולתו וחלק לכל איבר חלקו המגיע ומפנה את הפסולת.

ואז יש נ"מ בין 2 התירוצים אם ברכה זו היא ברכת ההודאה או נהנין?

ובזאת המחלוקת תלוי אף המחלוקת אם ברכת אשר יצר מותר לברכה לאחר זמן מרובה.

מובא בברכי יוסף ס' ו סע' ג – עדי זהב על הלבוש "מי שאכל ושכח ולא בירך שהוא חייב לברך ברכת אשר יצר אף בלילי שבת הארוכים … והדברים ק"ו ומה ברכת המזון שהוא מ"ע מן התורה כיון שעברו שש שעות אינו מברך תו לא מברך ברכת אשר יצר שאינה אלא מדרבנן … אבל ברכת אשר יצר או אוכל תפוח אחד או השותה שא"צ כ"כ זמן להתעכל בפחות משעה אחת הוי הפסק ועבר זמנה תו לא מברך עכ"ל.

והרב יד אהרון השיגו דשאני ברהמ"ז דכל זמן שאינו מתעכל זמניה הוא וכיון שנתעכל עבר זמן ההנאה ושוב לא יברך אבל ברכת אשר יצר דברכת הודאה היא כל שעתיה זמניה הוא.

יד אהרון הלך כרש"י (ברכות ס:) " … והקדוש ברוך הוא ברא את האדם בחכמה …" שנראה שברכתו היא ברכת ההודאה.

הערוך השולחן מבאר את המחלוקת (בסימן ו סע' א):

"ברכת אשר יצר משונה מכל הברכות דכל הברכות הם קצרות ומפורשות על הענין שעושים כמו בברכת הנהנין … וברכה זו ארוכה ועיקר הדינים שעליה מברכים לא הוזכרה כלל … דאם נדמה זה לברכת הנהנין א"א דאף שיש הנאה לאדם בצאת מותרות ממנו מ"מ בכל ברכת הנהנין הברכה קודם המעשה … ומעשה זה הוי בהכרח … ולפיכך תיקנוה חז"ל על יצירתו של האדם שמתוכה מבואר ענין הנקיות בהסתר פנים שלא תהא מגונה וזהו טעם הטור והשו"ע שפירשו כונת ברכה זו מה שאין דרכם בכך שהרי לא פרשנים הם אלא משום שזה דנוגע לענין.

לפי"ז דעתו זה לא ברכת הנהנין ואף ששיטתו שזה בהודאה יש לזה שיכות להנאה.

וע' בהערותיו בסוף הסעיף " [כיוצ"ב כתבו הרש"ש והר"ן ריש כתובות [ז:] על ברכת האירוסין … שזהו טעם הרמ"א … לברך אשר יצר בבוקר גם בשלא עשה צרכיו ע"ש]".

הרש"ש כתב שם שברכה זו באה על שמחת ליבו של חתן. והר"ן כתב: "משום דאין מברכין על המצוה שאין עשיתה גמר המלאכתה … וכיון דברכת מצוה ממש (לא הוי אעכ"פ) לא רצו להוציא מצוה זו בלא ברכה כלל ותקנו לברך בה על קדושתן של ישראל.

(דרך אגב כדאי לראות בכתובות ז: את שיעורי הרב רוזובסקי על ברכת האירוסין).

וכן אם ברכת אשר יצר שני פעמים בב"א אם שכח תלוי גם כן במחלוקת זו?

בית יוסף או"ח סימן ז אות ג ד"ה כתב רבינו רשם הב"י:

"כתב רבינו הגדול מהר"י אבוהב ז"ל שכתוב בארחות חיים (הל' נט"י סי' יב) בשם גאון שאדם שהטיל מים והסיח דעתו מלהטיל מים ואחר כך נמלך והטיל מים פעם אחרת שחייב לברך שני פעמים אשר יצר והביא ראיה ממה שאמרו (ברכות כו.) טעה ולא התפלל שחרית מתפלל מנחה שתים:

הב"ח חולק על הב"י שהביאו אף להלכה בשו"ע וז"ל: "והוראה זו רחוקה מן הדעת דלא דמי לתפילה שהיא בבמקום קרבן … אבל ברכת אשר יצר שהא הודאה על העבר יוצא ידי חובתו בבברכת הודאה אחת על כל מה שעבר…".

הלבוש- "ונ"ל דווקא ברכה זו וכיוצא בה שזמן ברכת השנית באה לו כטבעו של אדם דומיא דתפילה דזמן התפילה באה מאליה … אבל ברכה הבאה ע"י בחירתו של אדם כגו' ברכת פירות וברכת הנהנין … ודאי מעוות לא יועיל לתקן".

מבואר פה שהמחלוקת נובעת מזה שדעת מהר"י אבוהב זו הודאה, הב"ח כשיטת ערוך השולחן שזו ברכה הודאה עם שיכות לנהנין וכן הלבוש.

ואת הנ"מ האלה כתוב יותר במפורש במור וקציעה:

מור וקציעה בסימן ו' ( אחר המילה "איברא"): "שיש סברא יותר להפטר בהודאה אחת על הנאות רבות, דאמר לך הט"ז שאני ברכת המצות דבעינן ברכה קודם לעשיתה של מצוה וכשעבר עשית מצוה שוב א"א לברך עתה … משא"כ בהודאה דזמנה אחר בהנאה ולכן יש לה תשלומין כל היום".

(לתוספת עיון ע' בשו"ת שאילת יעב"ץ ח"א ס' טו)

ד"א נלע"ד שפירושי התפילות השונים וההבדלים הדקים בנוסחים שרשם בהבדל בהבנת שורש מהות ברכת "אשר יצר" כנראה להלן.

חשיבות פירושי הברכה

בספר "סדר היום" מובא על חשיבות מעלת הכונה בברכה זו:

"ויברך ברכת אשר יצר … ויברך אותה בכוונה, ויאמר מלה במלה כל עניניה, ויכון בחסד הגדול שהש"י עושה אם האדם, בכל שעה- שיוצא לנקביו שמקיא מה שאכל ויכול לעמוד באלמלא כן לא היה מספיק לו כל ממון שבעולם לרפואתו שיצא ממנו וסופו שמת ובטל מן העולם, והקב"ה עושה מכונות ומדורות וענינים בגופו של אדם להכניס הראוי להכניס ולהוציא הראוי להוציא לקלוט הסולת ולהוציא הפסולת ולהברות גופו שיהיה ראוי ומוכן לעבודתו כל ימיו, ואם האדם יהיה שלם בדעותיו ומכלכל דרכיו במשפט דבריו, לא יחלה כל ימיו ולא יצטרך לרופא ולא לרפואתו א"כ ודאי ראוי לברך בכוונה גמורה ובדעת שלמה לרופא כל בשר ומפליא לעשות".

פירושי הברכה

אשר יצר את האדם –

בראשית רבה (וילנא) פרשה יב: "ומה ת"ל אשר יצר, כביכול הקב"ה מתגאה בעולמו ואומר ראו בריה שבראתי וצורה שצרתי", ואם הקב"ה מתגאה בבריאתו כביכול על אחת כמה וכמה שאנו צריכים להללו על כך".

ספר אבודרהם על שם (ברא' ב, ז) וייצר ה' אלהים. (נראה פירוש על פסוק זה).

רבינו בחיי- " … ויצר אותו גולם וצורה נפח בו נשמה מרוח קדשו…".

כנראה יצר זה מלשון הגמרא במגילה יד. (וכן ברכות י., תנחומא תזריע ב).

"אין צייר כאלהינו אדם צר צורה על גבי הכותל ואינו יכול להטיל בה רוח ונשמה קרבים ובני מעים אבל הקב"ה צר צורה בתוך צורה ומטיל בה רוח ונשמה קרבים ובני מעים"

ועל זה כתוב בספר מנחת הקנאות לרשב"א:

"אין אנו צריכים לעשות סולמות לעלות לרקיע, רק להתבונן בבני אדם, ובשלימות אבריו ובמספר עצמיו, ובענין הגידין והמיתרים אשר בו, ובתוכו את האברים וצורתם ותועלתם, ובהרכבת הכחות עם הכחות המתפשטות בגופו, ובכלים הפנימיים והם כלי ההולדה וכלי המזון, ולא ימצא בהם דבר בטל ללא צורך, כמו שהתבאר בספרים המחוברים במלאכת הנתוח, ועל זה אמרה חנה: אין צור כאלהינו, ודרשו רז"ל: אין צייר כאלהינו (ברכות י), ומהם יוכל האדם לידע ולחקור מי שאמר והיה העולם, כמ"ש".

בחכמה

 תניא רבתי – "אין בחכמה שאדם מכוון מארבעה יסודותיו בשביל שיעשה בריא לכן מורכב בצורה מאוזנת".

כיוצ"ב כתוב במדרש תנחומא תזריע ח "שהקב"ה ברא את האדם בחכמה ברא אותו, כיצד אם ברא אותו רובו מים ומיעוטו דם, נעשה איסטניס, אם ברא אותו רובו דם ומיעוטו מים, נעשה מצורע, חציו מים וחציו דם (הרי זה) אדם שלם".

שבלי לקט (סי' ג) – מביא את טעם תניא רבתי ולאחר מכן מוסיף כך:

"ור' בנימין אחי נר"ו בשם הר"ר מאיר נר"ו לפי שהאדם נקרא עולם קטן כמו שאמרנו בב"ר שכל מה שנשה במשכן דומה לעולם ולגוף האדם … ומצינו חכמה בבריאה, שכל מה שנעשה במשכן דומה לעולם ולגוף האדם … ומצינו חכמה בבריאת העולם שנא' ה' בחכמה יסד ארץ…".

(רעיון זה אף מובא בחובת הלבבות ג' קפאח עמ' קה ומציין שם הרב קאפח זצ"ל שבפירוט נרחב אפשר לראות זאת במדרש הגדול שמות כו ל).

בפירוש התפילה "מנחם יצחק": כי מאחר שברא האדם בחכמה פי' להשיג חכמת אלקים א"כ אינו ראוי שידמה בחומרו לבהמת השדה שהוא ע"י נקבים נקבים והם ב' הפכים ועכ"ז השי"ת בכחו הגדול חיבר יחד החכמה וצורה של בהמה וזהו הדבר הפלאי ולכן חתם ומפליא לעשות.

אבודרהם – (משלי ג, יט) "ה' בחכמה יסד ארץ". וזהו שאמר הכתוב (איוב י, י) "הלא כחלב תתיכני וכגבינה תקפיאני" – כי ברא את האדם מטפה סרוחה ויכוננהו בחכמה.

נראה מעט פירושי פסוקים הללו:

על הפסוק במשלי יש שני פירושים עיקריים:

א' על חכמת התורה (כרש"י, אב"ע ומצודת דוד), והב' על חכמת היצירה (רלב"ג ומלבי"ם).

ועל איוב במצודת דוד- (מדבר על חכמת יצירת האדם) בעת היצירה מתחילה התכתני כחלב לברור הצלול מזרע אבי ואמי ואח"ז הקפאת אותי כגבינה היא התחלת היצירה.

וברא בו נקבים נקבים חלולים חלולים –

שו"ע (סימן ו סע' א) "נקבים- רבים, כגון פה וחוטם ופי טבעת, וגם ברא בו אברים- רבים חלולים, כמו לב וכרס ומעיים".

בית יוסף – "כפל נקבים נקבים וכפל גם כן חלולים חלולים משום דנקבים טובא הוו בגוף האדם וכן איברים חלולים טובא איכא בגוף האדם ולהורות על ריבויים כפלם".

ט"ז (א)- "למה יש כפילות משום שאחד מורה על שינוי במעי אימו שקודם זה חלול ואחר נקוב וכן להיפך".

המנהיג- "חלולים חלולים" בגי' רמ"ח שהאיברים הן חלולים ולא חללי.

מקורו במדרש תנחומא פרשת שמיני סי' ח: "וברא בו נקבים נקבים חלולים חלולים, חלולים חלולים בגימטריא רמ"ח הוי כמנין איברים שבאדם".

תניא רבתי- "שאדם המורכב מחורים אין הרוח יוצאת ממנו לעומת נוד אם יש בו נקב קטן הכל יוצא ממנו".

גלוי וידוע לפני כסא כבודך –

אבני אליהו (בסידור "אשי ישראל") – "מה שמזכירים כאן בסה"כ בברכת עשיית צרכיו הוא לאפוקי כדעת האומרים שהקב"ה א"א שישגיח על עולם השפל לכך אנו אומרים שאפילו לפני כסא כבודך שאפי' המלכים הגבוהים עומדים כמה רבי רבבות פרסאות אפי' משם הוא משגיח על דברים שפלים כאלה".

ענף יוסף (מאוצר תפילות) – "רמז שכל הנשמות הם תחת כסא כבודו ולכן לא נאמר לפניך".

עיון תפילה (מאוצר תפילות) – "כינוי לחוקי הבריאה הטבעית שלפיהם א"א להתקיים".

וע' אף במה שכתוב בפרק מודה אני על המילה לפניך.

שאם יסתם אחד מהם –

אחד מהנקבים.

או אם יפתח אחד מהם –

אחד מהצינורות הסתומים או יפתח מהצנורות הפתוחים עוד יותר. ובסידור של "ר' שלמה מגרמייזא" כתוב: "שאם יפתח א' מהם יותר מזיע שמשלשל או יסתם צר א"א להתקיים למדת שהם של רפואה וזהו שיצא בחכמה לפיכך מסיים בה רפואה".

אי אפשר להתקיים- טור (סי' ו): "כדאיתא במס' נדה כל זמן שתינוק במעי אמו טבורו פתוח ופיו סתום יצא לאויר העולם נפתח הסתום ונסתם הפתוח שאלמלא כן א"א לעמוד".

וע' שו"ת ציץ אליעזר חלק י"ב סימן ב ד"ה (ב) הנה: "אי אפשר להתקיים ולעמוד לפניך, וצורת דרך היציאה ע"י יסורים וכאבים ותחבולות רופאים מלווה עזר והסכמה של הרופא כל בשר ע"י רופא פלוני, מצילים אותו מהצרה היותר גדולה והיותר חמורה אילו לא היו משתמשים בסיוע כזה ליציאת השתן, ואילו היה נשאר השתן בגופו ח"ו, וכידוע כל התחבולות האלה מועילים". – ורואים אנו שאותו חולה ל"ע צריך שם לברך כי בכל זאת כמה הנאה יש לו מזה שיוצא ממנו הפסולת ואם לנו זאת בנקל עאכו"כ אנו צריכים לשבח.

אפילו שעה אחת –

ט"ז (ו אות ב) – "… יש מחלוקת אם לומדים על שעת יצירה שאז לא היה מתקיים אם היה נפתח סתום או שלומדים על אדם שיכול לעמוד בזה יום יומים …".

מחלוקת זו נובעת מהסיבה, שהרי אדם בזמן מועט כן יכול להתקיים כמו: בית יוסף בסימן ו

"אפילו שעה אחת אינו יכול להתקיים ואף על פי שאחר צאתו לאויר העולם סותם את פיו הרבה שעות ויכול לחיות כשיוצא ממעי אמו ופיו סתום אם ישאר כך אפילו שעה אחת אינו יכול להתקיים כדקתני יצא לאויר העולם נפתח הסתום ונסתם הפתוח שאלמלא כן אינו יכול לחיות אפילו שעה אחת ומשמע דבחדא מינייהו לא היה יכול לחיות אפילו שעה אחת.".

ואז מנסים לתרץ שאם נפתח יותר מידי ועוד כמה וכמה תירוצים לתרץ את הנוסח.

מסביר הרב עפשטיין בעל "תורה תמימה" בפירושו ברוך שאמר על התפילה את המילה שעה ועל פי שיטתו רואים איך שאפשר להסתדר עם נוסח של "אפילו שעה אחת".

שעה נראה לפרש שזו מלה ארמית ונותן לכך הסברים לפירושי המילה שעה.

בד"כ אנו מתכוונים שעה שזה אחד מתוך 24 עתות (שעות).

אך אפשר להבין גם רגע אחד שאומרת הגמ' בברכות ז. "ואל זועם בכל יום – וכמה זועמו רגע. ואפשר להבין אף שעה בתור תקופת זמן כמו "שהשעה משחקת לו" (ברכות ז:).

רופא כל בשר –

שבלי לקט (סי' ג) "במה שמפליא לעשות עמהם בפתיחת נקביהם".

הכוזרי במאמר שלישי אות יא (מהדו' קאפח) "וכמה חשובה ברכה זו בענינה וכמה מחוכם לשונה למי שמתבונן בה בעיון הצודק, שהקדים תחיילה בחכמה, וסיים אותה ברופא כל בשר ומפליא לעשות, ראיה על פלאיות מה שברא בבעלי החיים מן הכחות הדוחה והמחזיק וכלל כל בעלי החיים באמרו כל בשר ויקשור כוונתו בדבר אלוקי החכמה".

עץ יוסף (מאוצר תפילות)- "שאין תינוק נולד ללא ריסוק איברים".

מנחם יצחק (פירוש בסידור דרך החיים) – "שע"י הטבע שי מיני חולאים שא"א כלל לרפואתם אך הוא ית' רופא כל בשר ואין להפליא על כחו למעלה מן הטבע שהרי הוא מפליא ביותר מזה שעושה כל בשר לבראם א"כ כש"כ יש כח בידו לרפואתם".

ומפליא לעשות –

רעיון זה שהפלא הוא שהרוח של אדם משתמרת למרות שיש נקבים רבים באדם וכן הרעיון אף הסבר שרוח מקושרת לגוף מובאת בהרבה בספרי הראשונים (כמו תניא רבתי, המנהיג שבלי לקט) וספרי ההלכה (טור, דרכי משה, שו"ע) מובא בהרבה מן המדרשים וספרי הראשונים בספר המנהגות (ר' אשר מלוניל) דף ג. כולל את שני רעיונות הללו:

"ומפליא לעשות שהוא דומה לנוד מלא רוח אם יקבנו אדם נקב קטן מיד יצא כל הרוח וזה יש בו נקבים כמה ואין הרוח יוצא ממנו. ועוד הנוד הקשור רוחו משומר בו ואדם אם יסתם פיו ונחיריו מיד מת, ועל כן אומר ומפליא לעשות".

עץ יוסף (מאוצר התפילות) – "כמו שדרש ר' חנינא פ' המפלת מאי דכתיב עושה גדולות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר בוא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת ב"ו, ב"ו נותן דבריו בחמת צרורה ופיה למעלה ספק משתמר וספק אינו משתמר ואילו הקב"ה צר את הולד במעי אימו ופיה למטה ומשתמר הוי אומר ומפליא לעשות".

נוה צדק לר' רפאל בן צדוק הלוי: ומפליא בהיפוך אותיות ומאפיל "… ויש בזה כונה מיוחדת לאמר לנו שזה פלא מפלאי הבורא ב"ה שהוא מאפיל על הדבר שעומד להברא, וכל דבר שנברא יוצא מתוך מסגרת האפילה שסגרה עליו וכל דבר חדש נמצא בתוך עטיפה אפלה לפני שיצא לאור".

הגר"א מסביר מהו הפלא שבקשירת גוף ונשמה (מופיע באבני אליהו) "שיש פליאה באדם שהר הנשמה אינה צריכה לאכול אלא הגוף ואעפ"כ אם לא היה אוכל ד' או ה' ימים הייתה נשמתו יוצאה ממנו הרי זה פליאה גדולה וכי שאי איכפת לנשמה שהגוף אינו אוכל אלא שהקב"ה זיווגם יחד שתרגיש הנשמה ברכי הגוף".

בפירוש שיח יצחק מובא שבעצם כל זה דוגמא לכל העולם הזה.

"דהגם שע"פ משטר הטבע יש מיני חלאים שאין להם רפואה כלל, אך הוא יתרך רופא "כל" בשר ואין להתפלא על כחו למעלה מהטבע שהרי יותר מזה הוא מפליא לעשות, שעשה כל בשר ובראם א"כ כ"ש שיש לו כח לרפאותם".

לאחר מכן מביא את חובת הלבבות (בתחילת שער הבחינה) שמדבר על שאין לאנשים רגש בטובת ה' עליהם ואינם יודעים זאת מכיון שהתרגלו וזה לא סר ונפרד מעליהם.

ומביא משל (מובא פה בקיצור הנמרץ) על איש שמצא תינוק א' וגדלו בכל טוב ולעומתו אסיר שפדהו ונתן לו מקצת מאותה טובה לתינוק, וזה לא חדל מלשבחו לעומת התינוק המורגל בכך שלא שבחו.

לכן נתקנו ברכות השחר כדי שאדם יכיר בחסדי ה' אליו בכל הנאה שיש לו ויראה לעומת בן אדם שלא קבל הנאה מסוימת.

גרסאות הברכה עם הערות

(חלק מההערות הובאו יחד עם פירושי הברכות ע"ש והערות שמובאות בלי מקור לרוב ההערות מובאות בגוף הספר של אותו המקור)

מקורנוסחהערות
בבלי ברכות ס:ברוך אשר יצר את האדם בחכמה וברא בו נקבים נקבים חללים חללים גלוי וידוע לפני כסא כבודך אם יפתח אחד מהם או אם יסתם אחד מהם אי אפשר לעמוד לפניך מאי חתים אמר רב רופא חולים אמר שמואל קא שוינהו אבא לכולי עלמא קצירי אלא רופא כל בשר רב ששת אמר מפליא לעשות א"ר פפא הלכך נמרינהו לתרוייהו רופא כל בשר ומפליא לעשות
רא"ש מסכת ברכות פרק ט סימן כ וכן מחזור ויטרי פט (עמ' 56)בא"י אמ"ה אשר יצר את האדם בחכמה וברא בו נקבים נקבים 2חלולים חלולים גלוי וידוע לפני כסא כבודך שאם יפתח אחד מהם או יסתם אחד מהם אי אפשר להתקיים ולעמוד לפניך 3אפילו שעה בא"י רופא 4חולי כל בשר ומפליא לעשות1) וכן ספר "על הכל" (לאחד מבעלי התוספות כנראה) ס' א חותם כמוהו בברכה.
 בעל מעדני יו"ט מעיר(כתוב בסיכום):
2) כך גי' רי"ף וכך עולה למנין רמ"ח ומביא שם את הב"י בס' ו באריכות. ובהמשך מביא ממנו "ובגלל ריבוים כפלם".
3) מתאר את הסכנה של ניקוב וסיתום החורים ולאחר כותב "ול"ג אפי' שעה אחת וכן בגמרא ליתא אבל ברי"ף איתא וגורס אפילו שעה אחת וכן הרמב"ם"… ונ"ל לפרש דשעה לאו משעות ההשויה ולאו משעות הזמניות היא אלא מילה ארמית היא… שהשעה פירושו רגע … זמן הפחות ממה שנשמע במלת עת" (ועמש"כ בפירושי הברכה).
4) בגמרא וברי"ף ל"ג חולי וכן נראה דהא בגמרא… יש לפרש גי' רבינו מ"מ שלא לאמרו לחולי כלל כלל ניחא טפי.
ע' בהרחבה מה שכתבתי בהערה בנוס' 14 (על בית יעקב)
המנהיג – דיני תפילה"חלולים חלולים" ולא חללי וכן "אי אפשר לעמוד"חלולים חלולים בגי' רמ"ח שאיברים הן חלולין וזה לא לשון חללי.
שבלי לקט ס' גחתימה: הרופא לכל בשר ומפליא לעשות"ומשמע הרופא (המיוחד) לכל בשר במה שהוא מפליא לעשות עמהם פתיחת נקביהם".
סידור ר' שלמה מגרמייזא ס' גאשר יצר את האדם בחוכמה… אי אפשר להתקיים (אולי לא גורס אפי' שעה אחת, המגיה שם) …
ספר אבודרהם ברכות השחר ד"ה ברוך אתהאשר יצר את האדם בחכמה וברא בו נקבים נקבים 1חלים חלי' 2גלוי וידוע 3לפני כסא כבודך שאם יסתם אחד מהם או אם יפתח אדם מהם בא"י רופא כל בשר ומפליא לעשות1. ע"ש (ישעי' ב, יט) ובמחלות עפר. ויש קורים חלולים חלולים וטעות הוא, כי חלולים הוא שם הפועל וחלים הוא שם דבר בשקל מלי' ונבלעה הלמד השניה בדגשות הלמד הראשונה.
2. כך הוא לשון רז"ל בהרבה מקומות
3. ולא אמר לפניך כמו שרגיל לומר בשאר מקומות לפי שהוא רומז כי מקום הנפשות הוא לפני כסא כבודו
רי"ף (ברכות מד.)ברוך אשר יצר את האדם בחכמה וברא בו נקבים נקבים חלולים חלולים גלוי וידוע לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שאם יפתח אחד מהם או (גי' הב"ח: אם) יסתם אחד מהם אינו יכול להתקיים אפילו שעה אחת ברוך אתה ה' רופא כל בשר ומפליא לעשות
רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ז הלכה הברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר יצר את האדם בחכמה וברא בו נקבים נקבים חלולים חלולים גלוי וידוע לפני כסא כבודך שאם יסתם אחד מהם או אם יפתח אחד מהם אי אפשר להתקיים אפילו שעה אחת ברוך אתה יי' רופא כל בשר ומפליא לעשות.
רמב"ם שם גי' הרב קאפח1 (וכן בסידור הרמב"ם הוצ' נוסח תימן)בא"ה אמ"ה אשר יצר את האדם בחכמה וברא בו נקבים נקבים 2וחלולים חלוילים . מהן פתוחים ומהן סתומים. שאם יסתם אחד מהן או יפתח אינו יכול להתקיים אפילו שעה אחת. בא"ה רופא כל בשר ומפליא לעשות.1) הרב קאפח כותב: כ"ה הנוסח בכל כ"י, וכ"ה בסדורי תימן העתיקים וכך שגור בפינו.
2) ונוסח הברכה בכל כה"י חלולים בוו, ולא חללים, וכ"ה הנוס' ברי"ף וכן מוכח במדרש תנחומא שמיני חלולים חלולים בגימטריה רמ"ח כמנין האיברים שבאדם אלא שנוסחתינו וחלולים חלולים.
סידור כנסת הגדולהבא"ה אמ"ה אשר יצר את האדם בחכמה. וברא בו נקבים נקבים. חלולים חלולים. מהם סתומים מהם פתוחים, גלוי וידוע לפני כסא כבודך, שאם יסתם אחד מהם, או יפתח, אי אפשר להתקים אפילו שעה אחת 1כי אם על ידי נפלאותיך ורפואתיך הרבים. בא"ה רופא כל בשר ומפליא לעשות.1) דכיון שתיקנו במטבע הברכות לומר סמוך לחתימה מעין החתימה, דכיון שדתיקנו בחתימה רופא ומפליא, שפיר נקטינן נפלאותיך ורפואתיך סמוך לחתימה, וראיתי להר"ר אריה ליב פרומקין ז"ל בספרו מקור הברכות עדות נאמנה שראה נוס' זו בכי"ק על קלף עתיק יומין עיי"ש.
סידור שיח ירושלים – תכלאל – מהדורת ר"י קאפחבא"ה אמ"ה אשר יצר את האדם בחכמה. וברא בו נקבים נקבים. 1וחלולים חלולים. מהם סתומים מהם פתוחים, שאם יסתם אחד מהם או יפתח, אינו יכול להתקים אפילו שעה אחת בא"ה רופא כל בשר ומפליא לעשות.1) כך גירסת הרמב"ם כת"י ושבזי, וגירסאת תכלאל קדמונים ומהרי"ץ
סדר רב עמרם גאון ברכות השחרברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר יצר את האדם בחכמה וברא בו נקבים נקבים חלולים חלולים גלוי וידוע לפני כסא כבודך שאם יפתח אחד מהם או יסתם אחד מהם אי אפשר להתקיים אפילו שעה אחת. ברוך אתה ה' רופא כל בשר ומפליא לעשות.
נוסח ספרדבא""ה אמ"ה אשר יצר את האדם בחכמה וברא בו נקבים נקבים חלולים גלוי וידוע לפני כסא כבודך שאם יפתח אחד מהם או אם יסתם אחד מהם אי אפשר להתקיים ולעמוד לפניך אפילו שעה אחת בא"ה רופא כל-בשר ומפליא לעשות
נוסח אשכנזאין "אפילו שעה אחת" (לעומת נוסח ספרד)
בית תפילה/ לר' יעקב עמדין
כנוסחת ספרד וחתימת הברכה היא:
"רופא (1חולי) כל בשר ומפליא לעשות.
1) כ"ה נוסח הש"ע, ונכון הוא מאוד, כמ"ש בס"ד בלו"א: (ומפליא לעשות בקשרו עצם רוחני עם גופני).
2) ע' ב"ח ע"ש שאין לומר כן לפי מסכנת הגמ' ורי"ף ורמב"ם אבל באשר"י כתב רופא חולי ועפי"ז נכתב בכל הסידורים שלפניניו … ואין ספק שטעות סופר הוא באשר"י כי חשב שחותמין בה כמו בתפילה רופא חולי עמו ישראל וכן הגהת ר' אברהם מפראיש ובהגהת מהר"ש לוריא ובאבודרהם אף רשם כן.
בדרישה- תמה על הנוסח שלנו "חולי" ומכאן מובן שאין רפואה ללא חולי דהיינו שה' מעמיד ומקיים שיווי המזג והטבעים שלא יתגבר אחד מהם לרפואה … שקיום שיווי הרפואה היא הרפואה.
הט"ז מבאר ששני הגי' נכונות שחולי פירושו שלא יתעפש הפסולת בטבעת.
ובסידור "צלותא דאברהם" מבאר את הענין בהרחבה:
והיה נראה לכאורה לומר שרב פפא בא להרכיב נוסח מכל הנוסחאות שיעלה יפה גם שיטת רב ולסיים "רופא חולים" ובדיבוק ל"כל בשר" ולומר "רופא חולי כל בשר", וכמו בשמ"ע, "רופא חולי עמו ישראל" אבל מלשון "הילכך נימרייהו לתרוויהו", משמע להדיא דבא לומר רק של שמואל ורב ששת. דאל"כ הול"ל הילכך נימריהו לכולהו. וצ"ל דרב איפריך משמואל דמשוי לכו"ע קצירי. ויש לכאורה מקום לפרש רופא המחלה של כל בשר, וא"כ צריכים לנקד למ"ד בחיריק, אבל זה אינו, דהרי אינו יוצא בזה נכון גם לשיטת רב שכונתו על חולים. ולא דמי להא דאמר רב פפא הילכך נימרייהו לתרוייהו, דשם שניהם בענין אחד ועושים כשניהם, אבל הכא אינו כדברי רב ולמה יוסיף על דבר שמואל התיבה "חולי". ויפה עשו בסידורי אשכנז וספרד שכתבו רק "רופא כל בשר" והכי נוהגין וכמ"ש הב"ח בשם מוהר"א מפריאש, מוהרש"ל ואבודרהם.
שינויי מחזור רומא (המובאים באוצר התפילות)הרופא לכל בשר ולפני החתימה 1"אין כל בריה יכולה לעמוד לפניך"1) כלשון גמ' בברכות ו. אין כל בריה יכולה לעמוד מפני המזיקין.
ספרדי נוסח ליוורנובא"ה אמ"ה אשר יצר את האדם בחכמה וברא בו נקבים נקבים חלולים חלולים גלוי וידוע לפני כסא כבודך 1שאם יסתם אחד מהם או אם יפתח אחד מהם איי אפשר להתקים אפילו שעה אחת (כי אם על ידי נפלאותיך ורפואתיך) בא"ה רופא כל בשר ומפליא לעשות.1) שו"ע מקדים את יסתם ליפתח ופוסק כרמב"ם למרות שע"פ הכללים פוסק כרי"ף ורא"ש שזהו גי' הגמרא אלא משום שכך מסתבר לפי שבתחילה מזכיר נקבים נקבים ולכן צריך לומר שם יסתם אחד מהם על הנקבים ואח"כ לומר אם יפתח אחד מהם דקא אחללים (פירוש גבע הכסף על מסכת ברכות לרב גדעון עטיה שליט"א).

כמות התיבות

במג"א – אגודה יש מ"ג תיבות ולכן לא גורסים לפניך ובכתבים יש מ"ה תיבות.

בענף יוסף שבאוצר התפילות מוסיף: שבנוסחתנו (ספרד) יש מ"ו תיבות ובכלבו כתב שיש מ"ז תיבות מ' כנגד יצירת הולד ו – ז' כנגד קליטת הזרע ומסמא היה לפניהם נוס' אחרת.

דילוג לתוכן