ספרים על תפילה

ברוך שאמר

מהו המקור לברכה זו?

כתב בעל צלותא דאברהם: במשנה ובגמרא לא הוזכרה ברכה זו בהדיא; בפעם הראשונה אנו שומעים עליה כ"תקונא תניינא" בפירוש התפילות שבזהר, ויקהל רטו, ועל דא בברוך שאמר וכו', וכן הוזכרה בערוך (ערך תפל) ובגאונים (רס"ג, רע"ג) ואחריו ברמב"ם, רי"ף מזכירה בשמה וכותב "ותקינו רבנן", האור זרוע מיחסה לאנשי כנסת הגדולה, הטור מצביע על ספר "פרק היכלות" המיוחס לרבי ישמעאל כהן גדול, ומונה מספר תיבותיה לפ"ז והרוקח נתן בה סימן – ראשו כתם פז (וכונתו שהיא ראש לפסוקי דזמרה)

ברוך שאמר קודם הודו או לאחריו?

כתב הרב שמואל רבינוביץ בפסקי תשובות (סי' נא אות ב): ונחלקו בני אשכז וספרד לענין פסוקי 'הודו' אם לאמרם קודם ברוך שאמר או לאחריו, ועוד בזמן הגאונים מצינו חילוקים בזה, והאר"י ז"ל סמך ידיו על נוסח ספרד שכן הוא על פי השתלשלות העולמות, ומטעם זה הכריע גם כן לומר הוספת המזמורים דשבת ויו"ט לפני ברוך שאמר, ונהרא נהרא פשטיה.

טעמים לאחרי הודו: בספר שער הכולל (פ"ה אות א) מביא מספר הכוונות שאל נקמות נתקן על עשרת הרוגי מלכות ומכאן ראיה שמהודו עד ברוך שאמר לא נתקן ע"י אנשי כנה"ג, שהרוגי מלכות היו בתקופת המשנה א״כ אין להפסיק בהם אחר ברוך שאמר שתקנו אנשי כנה״ג ברכה לפני פסוד״ז. אשל אברהם (סי' נא סע' א): שכך תיקן האר"י. הזוהר פסק כך ופסק הלכה שמחולק עם הפוסקים הולכים לפי הזוהר במה שלא נמצא בש"ס. כלבו (סי' ד): הודו אינו חלק מהלל.

טעם לפני הודו: בשו"ת מהר"ם שיק חאו"ח סי' מד: כתב שברוך שאמר נתקן לפני פסוקי דזמרא וישתבח לאחריה.

הבדלים בין הנוסחים

הרב שלום משאש זצ"ל כתב (שמו"ג ח"ג סי' נח או' א): ראיתי חילוק בין עיר מולדתי מקנאס יע"א, שהיו אומרים העתיק והארוך. ובעיר קזבלנקא אומרים של פ"ז תיבות, ע"פ הקבלה. ושניהם כאחד טובים. ובילקוט שמ"ש כתב הרב אריאל אליהו אדרי שליט"א שרואים מהטור שלספרדים (סי' נא) היה נוסח אחר, והוא הארוך המובא בסידורי תפילת החודש, בית עובד ובית מנוחה.

הבאתי פירושים לשני הנוסחים הנ"ל.

ישנם עוד נוסחים כמו סידור רב עמרם גאון, מחזור ויטרי, רמב"ם (בסוף סדר אהבה).

פירושי הברכה על פי הנוסח הרגיל:

ברוך שאמר והיה עולם – ר' יעקב עמדין כתב בבית תפילה: שהקב"ה ברא העולם במאמר בלבד, כמ"ש בדבר ה' שמים נעשו וגו' ונגד עשרה מאמרות דברו כאן והוא כולל שורש זעיר נוקביה.

ברוך הוא – הרב יוסף גאנפריד זצ"ל בעבודת ישראל: הוא לבדו ברא העולם והוא לבדו מתקלס. ברוך אומר ועושה – הרב יוסף גאנפריד זצ"ל בעבודת ישראל על שם ההוא אמר ולא יעשה. בעץ יוסף מוסבר: בכל מה שמבטיח ע"י נביא, או הכונה שהאמירה והעשיה ביחד. וזהו התבוננות מופלא להתבונן על בחינת הקיום שנובע ממנו בכל רגע בלי שביתה. והוא אומר ועושה ביחד, כי לולי זה בטל העולם ח"ו.

ברוך גוזר ומקיים – בעץ יוסף פירש: גוזר עונש מה ומקיים, או בתחילת עשיית הדברים שם הקב"ה בטבע שיעשה בהם כל מה שיעשה (כמו הים יבקע למשה וכד'). בספר ברוך שאמר לרב ברוך הלוי אפשטיין זצ"ל פירש: כי לפעמים אפשר, כי לא רק להמלך עצמו אין אפרות להוציא גזרתו אל הפועל, … וזה יצויר, אם למשל המלך גוזר על אחד להאסר למשך שלש שנים, ואף גם הושיבוהו שם כדבר המלך, אך לאחר שישב שם שנה אחת מת … לא כן בגדולת הקב"ה אם הוא גוזר על איש להיות מעונה במשך שלש שנים בטוח הוא האיש כי יוציט שלש שנים אלה בחיים.

ברוך עושה בראשית – הרב יוסף גאנפריד זצ"ל בעבודת ישראל לבטל דעה האומרים שהעולם קדמון.

ברוך מרחם על הארץ – הרב יוסף גאנפריד זצ"ל בעבודת ישראל שהוא משגיח בעולם השפל בדרך רחמים כמו שכתב הכתוב: עיני ה' משוטטים בכל הארץ, לא כדברי הכופרים האומרים עזב ה' את הארץ. ובפי' הרוקח: שאין הגשמים מטשטשין אותה, ולא מעיינות מציפין אותה.

ברוך מרחם על הבריות – הרב יוסף גאנפריד זצ"ל בעבודת ישראל גם על האישים הנפסדים, כלומר משגיח בכל בריה ובריה כמו שכתב הכתוב: היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם.

ברוך משלם שכר טוב ליראיו – הרב יוסף גאנפריד זצ"ל בעבודת ישראל שלא תאמר כיון שמשגיח על כל הבריות מפני מה אנו רואים צדיק ורע לו לפיכך בא ולמדך שהוא משלם שכר טוב ליראיו. וזהו בעולם הבא שאין תכלית טוב העולם הזה תכלית הטוב ולא הרע תכלית הרע, אלא הכל בעולם שכולו טוב.

ברוך חי לעד וקים לנצח – בפירוש דובר שלום (אוצר תפילות קטן): נשמת האדם גם היא חי לעד אך אין מתקיימת בגוף לנצח רק משתנה ממצב למצב, והוא ית' חי לעד וקיים לנצח באין שום שינוי המצב.

ברוך פודה ומציל – בפירוש עץ יוסף מבאר באריכות שפודה את הצדיק ומציל אותו ממיתה ע"י כופר הרשע הזה שהכתיר לאיזה צדיק (הרשע שהיה אמור למות בגלל הצדיק ה' מאריך אפו ואינו נפרע מיד אלא מתי שצריך למות תמורת אותו צדיק), וגם מציל להצדיק הראשון שהרשע הכתירו (כל שמענישים את חבירו על ידו אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה), מעונש שלא יהא נדחה ממחיצת הקב"ה.

ברך שמו – פי' דובר שלום: עצמותו כביכול נעלם מכל חי, ומכירים אותו רק מצד מעשיו, שמותיו הם לפי ערך פעולותיו, זהו ברוך שמו היינו על מעשיו שמצד פעולותיו.

המהלל בפי עמו וכו' – הרב יוסף גאנפריד זצ"ל בעבודת ישראל שהם מהללים לה' כלשון בני אדם לא שהם מהללים בבחינת עצמו אלא שהתורה התירה להם להללו כדי לאמת מציאותו לעם וזה אי אפשר מבלתי היתר.

חי העולמים – הרב יוסף גאנפריד זצ"ל בעבודת ישראל שהוא חיות וקיום הכל.

מלך מהולל בתשבחות – בפירוש שיח יצחק ב"אשי ישראל" כתוב: כי האדם גם אם הוא בעל מעלה גדול מאוד בדעות ומדות ופעולות מכל זאת מוכרח הוא להיות בו חסרון, כי על כן בשבח האדם יוכל היות שבחו גם בחסרון הנמצא בו ושבחו הוא בזכר החסרון לשלול חסרונות אחרים כי לא נמצא איתו עימו, אך חסרון זה זה לבדו ובלעדיו הוא כולו בעל מעלה ושלם אמנם לא כן הבורא יתברך שהוא משולל החסרונות נעדר התמונות להיות נצחי קיים ושלם מכל עבריו אם כן, אך יקר תפארתו בשבחות ותהלות ומעלות והוא אשר נהללנו מלך מהולל בתשבחות, נרצה כל תהלותיו אך בשבחות ומעלות לבד כי שבח החסרון לשלול ממנו חסרונות זולתיים אין בו שאף גם אפילו חסרון אחד אין בו והוא בעל מעלה השלם מכל צד.

פירוש ברוך שאמר הארוך כמבואר בהיכל הקודש לר' משה אלבאז זצ"ל:

ויתחיל ברוך שאמר וכוונתו אל היחיד הקדמון השוכן בבינה, שאמר והיה העולם שהוא התפארת עם הקצות הנקראים עולם. ברוך הוא סבת הסבות השוכן בשלישית. ברוך אומר ועושה כנגד קוצו של יו"ד. ברוך גוזר ומקיים בחכמה. ברוך עושה בראשית כנגד הבינה, כי הוא בורא בכח בראשית, ויהיה ב' בראשית שימוש. ברוך מגיד מראשית אחרית היחיד הקדמון, הממשיך מן הראשית שהיא החכמה הקדומה ראש לעליונים והחכמה התחתונה ראש לתחתונים. ויהיה פירוש מגיד, לשון המשכה. ברוך היחיד הקדמון המרחם על הארץ ועל הבריות בחסד. וגע אתה המעיין כי בכל מקום שיאמרו המקובלים ברכה פלונית כנגד ספירה פלונית, כגון בכאן שאמרנו ברוך אומר ועושה כנגד קוצו של יוד. גוזר ומקיים כנגד חכמה, ברוך עושה בראשית כנגד בינה. אין הכוונה אל הספירה עצמה ח"ו, אלא ליחיד הקדמון השוכן בה והפועל בה, והוא נשמתה. וכן כתיב זובח לאלהים יחרם בלתי ליי לבדו (שמות כב, יט). ופירשו בו רז"ל שאסור להתכוון לקצוות, אלא אל העיקר שהוא סבת הסבות יתברך. וכך היא הכוונה בקרבן ובתפלות ובברכות, ושמור זה העיקר והבינהו. ברוך משלם שכר טוב ליראיו כנגד הגבורה, מדת הדין שממנה תבא היראה לעולם, כי ייראו מן הדין. ברוך אל חי לעד וקיים לנצח כנגד התפארת, שהוא חי ומשפיע החיים אל המלכות הנקראת עד. גם אל היסוד שגם הוא נקרא עד. ברוך פודה ומציל בנצח, שבמדה זו היה דוד נוצח אויביו במלחמה ומושיע את ישראל. ברוך שאין לפניו עולה ולא שכחה אלא דינו דין אמת, כנגד הוד שהוא דרך שמאל, מקבל מן הדין. ונקרא אלהים צבאות. ברוך מעביר אפילה כנגד היסוד, שהוא מעביר לילית שהיא אפילה, ומביא אורה אל השכינה כנגד ויגש יעקב ויגל את האבן מעל הבאר (בראשית כט, י). ובכאן אומר מעין המאורע, כי בכאן מקומו: בשבת, אומר ברוך המנחיל מנוחה. ברגלים אומר ברוך אשר נתן מועדים שמחה לעמו ישראל. בראש השנה אומר אשר נתן את יום הזכרון הזה לעמו ישראל לתקוע בו בשופר. ביום הכפורים אומר את יום הכפורים הזה לעמו ישראל למחול בו את כל עוונותינו ברוך הוא.

וכאשר גמר כל הברכות כנגד כל המדות, חוזר בחתימה אל היחיד הקדמון השוכן בבינה שהוא מלך העולם. ואומר ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם המלך הגדול והקדוש וכו' במדותיו. וכשאומר ונזכיר שמך, וזכרנו מלכנו, יתכוון לשמו הגדול שהוא תפארת, וזכרו שהוא אדני. וחותם מלך מהולל בתשבחות.

 
דילוג לתוכן