ספרים על תפילה

פרשת בהעלותך – תפילת משה על מרים

וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ: במדבר יב, יג

מתפילת משה על ריפוי צרעת מרים לומדים אנו עניינים חשובים ואף הלכות מסוימות, נדבר על כך בקצרה במאמר.

ביאור הכפל בברכתו של משה

המלבי"ם מסביר כרש"י: נא הראשון מלשון בקשה ונא השני פי' עתה, ר"ל שאם לא ירפאה תיכף צריכה הסגר שבעת ימים [כי מסתמא לא היה בה שער לבן שאז היתה מוחלטת]. רואים אנו שאדם שמבקש תחנונים צריך קודם לשבח את המקום.

כתב הכתב סופר: נ"ל הנה כתיב [ירמיה יז, יד] רפאני ה' וארפא הושיעני ואשועה, צריך להבין גם כן הכפל רפאני וארפא וכו'. וי"ל דכתיב [תהילים צד, יב] אשרי הגבר אשר תיסרנו יה בעולם הזה שלא יענש בעולם הבא, ומכל מקום מתפללים על החולה שירפאנו וימחול לו עוונותיו ולא יענש בעולם הזה ולא בעולם הבא. ולכך אנו אומרים והעלה לו רפואה שלימה רפואת הנפש ורפואת הגוף, שלא יהיה חולי הגוף ולא חולי נפש. וזהו רפאני ולא יהיה ח"ו ע"י זה חולי הנפש לעתיד אלא וארפא. הושיעני ואושעה לעולם ואתי שפיר. והנה מי שנחלה וריעו ואוהביו משתתפים בצערו וחוליו, כשמתרפא הוא נתרפאו גם הם, אבל אם ענש יענש בעולם הבא ועונו שמור לו, זה אינם רואים אוהביו ולא יצטערו עמו, אבל עונשו חמור יותר, ואם מתפללים עליו רפואת הנפש ורפואת הגוף אז גם הוא נתרפא לעולם. וזהו שאמר משה רבנו ע"ה אל נא רפא נא לה שיהיה לה רפואה, וזה אי אפשר שתתרפא בעולם הזה ובעולם הבא.

למה משה רבינו שאל את ה' אם היא מתרפאת?

כתב החיד"א (צוארי שלל, הפטרת כפור): שודאי משה רבינו ידע אם היא מתרפאת מהך שר' חנינא בן דוסא אם שגורה תפילתי בפי וכו' ומסימנים מובהקים מזה כרב גודלו, אמנם הוא שאל העמק שאלה דהוא ואהרן הם אחיה וקרוב אינו רואה הנגעים ולכן שאל דכביכול הוא יסגיר ויחליט ויפטור וכמו שכתב בזבחים קב "מרים מי הסגירה? א"ת משה הסגירה, משה זר הוא, ואין זר רואה את הנגעים! וא"ת אהרן הסגירה, אהרן קרוב הוא, ואין קרוב רואה את הנגעים! אלא כבוד גדול חלק לה הקב"ה למרים, אותה שעה: אני כהן ואני מסגירה, אני חולטה ואני פוטרה" ואפשר דכך שאל משה רבינו ע"ה אל נא רפא נא לה כלומר כביכול הכל על ידך, ולזה שאל אפ אתה מרפא אותה כלומר על ידך.

מהי הסיבה המיוחדת שביקש אהרן ממשה שיתפלל על מרים?

מסביר המבי"ט (בבית אלקים שער התפילה פרק יח): "… (במד"ר) מה תלמוד לומר "לאמר", אמר לו השיבני אם אתה מרפא אותה אם לאו, עד שהשיבו הקב"ה ויאמר ה' אל משה ואביה ירק ירק בפניה וגו', כבר ביארו חז"ל (וי"ר פ ט"ז) עונש הנגעים שהם על לשון הרע וכמו שכתוב זאת תורת המצורע המוציא שם רע, כי נמשך לו היות מורגל להוציא שם רע מצד תכונת רוע יצירתו ברחם אמו שנוצר מדם נדותה, וכמו שאמרו זכרונם לברכה הבועל נדה ביום ראשון תעשה מצורע לעשר שנים ביום ב' לעשרים וכן עד שבעת ימים, אם כן מצד מותר דם הנדות שנוצר בה היה דבורה מותר בהוצאת שם רע, ולפי שחטא אהרן ומרים היה על לשון הרע שדברו במשה לקו בצרעת, וכמו שכתוב (שבת צ"ז) שאהרן גם כן לקה בצרעת כדכתיב ויחר אף ה' בם בשניהם, וכיון שהלך כדכתיב וילך מיד נתרפא אהרן אבל מרים שהתחילה בדיבור לשון הרע כדכתיב ותדבר מרים ואהרן וגו' לא נתרפאת מיד, וכשראה אהרן כי הוא נתרפא פנה אל אחותו וראה אותה עומדת בצרעת, ואמר אל משה בי אדוני, כלומר יודע אני בודאי שאינך שוה עמנו בנבואה אלא למעלה ממנו ולכך הוכרחת לפרוש מן האשה, וז"ש (=וזה שכתוב) בי אדוני, כלומר אתה אדון לנו בנבואה, וכיון שידענו זה אין ראוי שתשת עלינו חטאת, ואמר על מרים אל נא תהי כמת אשר בצאתו מרחם אמו וגו', כלומר כי עתה נודע ונתפרסם כי מה שנצטערנו על אשר דברנו בך, אבל כשנתרפאתי אני ומרים לא נתרפאית, הראה כי דבקה הצרעת מצד אי זו תכונה רעה שהיה לה מתחילת יצירתה מרחם אמה בתכונה רעה מצד הנדות, ואם הוא כך לא תתרפא עוד ותהיה כמת, ולכך אמר אל נא תהי כמת וגו', כלומר כאותו שנצטרע והוא כמת מצד תולדת יצירתו ברחם אמו בתכונה רעה מצד הנדות, ועל זה תאכל חצי בשרו כמו שהיא דרך המצורעים מצד תכונתם הרעה שמתאכלת ונמסת בשרם, וכששמע משה כך צעק אל ה' בשביל כבוד אביו, ואמר אל נא רפא נא לה, בבקשה ממך כי עתה תרפא אותה, כדי שיהיה נודע לכל העולם כי לא על תכונה רעה באה אליה הרעה הזאת, ואמר כי גם שאני מתפלל שתרפא אותה מיד, עכ"ז אם תשהא איזה זמן הודיעני מעתה אם תרפא אותה, ואז נאמר לו ואביה ירק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים וגו', כיון שאתה חס על כבוד אביך ראוי גם כן שתחוס על כבודי, כיון שנזפתי בה תסגר שבעת ימים ואחר תאסף, ותסגר מרים והעם לא נסע עד האסף מרים, כי בזכות מרים היה הולך הבאר עם ישראל, ועתה שהיא נזופה, לא היה נעשה הנס הגדול שילך הבאר עמהם, ולכך לא נסע העם עד האסף מרים שיבא הבאר בזכותה.

האם צריך להזכיר את שם החולה?

הרי מבואר בגמרא (ברכות לד.) שאין צריך להזכיר את שמו "אמר רבי יעקב אמר רב חסדא: כל המבקש רחמים על חבירו אין צריך להזכיר שמו, שנאמר: אל נא רפא נא לה, ולא קמדכר שמה דמרים", ר' דוד יוסף שליט"א בהלכה ברורה מביא מחלוקת אם הכוונת הגמרא "שאין צריך"- שאפשר (כפסקי ריא"ז) או שאסור (כדברי הזוהר שאוסר להזכיר את חובתו של אדם בזמן לא טוב). ופסק הגר"ע יוסף שליט"א (יבי"א ח"ב או"ח יא או' ה): "ונראה שהעיקר בזה שלא יזכיר שמו כלל, ורק שלא בפניו יזכיר שמו ושם אמו".

 
דילוג לתוכן