ספרים על תפילה

ברכות התורה

ביאורי הברכה

… על דברי תורה:

אבודרהם: "ומנהג ספרד יותר נכון שכולל עסק הלמוד ועשיית המצות".

וזה שמוזכר על עשית מצוות כמו בקידושין לב. "דתניא: הרי שהיה אביו עובר על דברי תורה, אל יאמר לו: אבא, עברת על דברי תורה, אלא אומר לו: אבא, כך כתוב בתורה…".

ובברכות סא: "מר ליה: אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה, אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים".

והערב נא ה' אלקינו את דברי תורתך

אבודרהם: "על שם (מלאכי ג, ד) וערבה לי"י ועל שם (תה' קיט, קכב) ערוב עבדך לטוב.

מסביר ב"עץ יוסף": "הכונה דאיתא בסנהדרין לט נפש עמל עמלה לו כי אכף עליו פיהו, הוא עמל במקום זה והתורה עמלת לו במקום אחר, ופירש"י החוזר על התורה תדיר נעשית לו סדורה בפיו ותורה עמלת שמחזרת עליו, ומבקשת מאת קונה למסור לו טעמי תורה מפני שאכף פיהו על ד"ת ע"כ ופי' בחידושי אגדות שמגלין לו רזי תורה ע"כ".

מסביר זאת ר' יוסף בלאך זצ"ל בשיעורי דעת: "… הטעמים הנגלים והנסתרים אינם טעמים נבדלים שאין להם שיכות זה לזה, אלא באמת טעם אחד הוא. הטעם הנסתר הוא שורש הטעם הנגלה ונשמתו; המבין את טעם התורה בפשוטו יודע רק את הלבוש אבל התורה יש לה לבושא, גופא, נשמתא ונשמתא דנשמתא וכן למעלה לאין שיעור … וכל אלו הטעמים הנסתרים שישנם במצות התורה הם אותם הטעמים הנגלים רק שהתעלו יותר אל נשמת אותו הטעם שיש לו שיכות לגוף הטעם כאותה שייכות שיש לגדלות הגוף עם גדלות הנשמה.

… וזוהי כל התעודה של לומדי התורה לחדור יותר אל נשמתה, כל אחד לפי כחו בכל מקצוע שעוסק בו בין אגדה ובין בהלכה, שרק אז אפשר להתעלות ולהבין את אמיתתה, ובזה נמצא את נעימות התורה וערבותה, כי מי שלא ישתדל להתעלות אל נשמת התורה אי אפשר לו למצא את העדן והנועם הקדוש שיש בה.

בפינו

שאדם צריך להוציא את הדברי תורה בפיו כמו שכתוב במסכת עירובין נד. "שנאמר (משלי ד) כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא אל תקרי למוציאהם אלא למוציאהם בפה".

ומסביר ר' יאשיהו פינטו (רי"ף בעין יעקב): "… כיון שמדבר במוציאהם בלשון רבים אמר אל תקרי למוציהם שר"ל למוציאים שלהם אלא למוציאיהם שהוא למוציא להם דברי תורה".

רבינו החסיד ר' יוסף יעב"ץ בפירושו באבות (פרק ו משנה ו על ד"ה בעריכת שפתיים): "… למוצאיהם מציאה נאמר בלשוננו על מי שבא לו דבר בלא עמל, ואיך יצדק זה בתורה היה ראוי לומר ללומדיהם או לעמלים בהם, והורו כי המוציא אותם בפה מצא אותם שאלמלא כן יאבדו ממנו, א"כ ההוצאה בפה בערך היגיעה עד הידיעה דבר קל הוא …".

ובפיות עמך בית ישראל,

ישנה חשיבות מיוחדת לדאגה שכלל ישראל יהיה לומדי תורה משום הערבות בעם ישראל.

וזוהי החשיבות של הרבצת תורה שאדם לא ישמור תורה לעצמו, אלא יצא וילמד אחרים.

כמו שכתוב במסכת סוכה מט: "ואמר רבי אלעזר מאי דכתיב (משלי לא) פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה וכי יש תורה של חסד ויש תורה שאינה של חסד … איכא דאמרי תורה ללמדה זו היא תורה של חסד…".

מסביר עץ יוסף (מפרשני עין יעקב): "והיא תורה שלא ללמד אחרים בלי ספק אינה לאהבתו יתברך, שאילו היה לאהבתו יתברל היה אז מתקיים בעצמו מצוות ואהבת את ה' אלוקיך אהבהו על הבריות כאברהם אבינו שנאמר בו ואת הנפש אשר עשו בחרן וזו היא תורה של חסד שלא לתקוות שכר".

ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי צאצאינו

אבודרהם: "כדאמרינן בב"מ בפ' השוכר את הפועלים (פה, א) אמר ר' פרנך אמר רבי יוחנן כל שהוא תלמיד חכם ובנו תלמיד חכם ובן בנו ת"ח שוב אין תורה פוסקת מזרעו, שנאמר לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם. מאי אמר י"י אמר רב יהודה אמר רב אמר הקב"ה אני ערב בדבר זה מאי מעתה ועד עולם אמר רבי ירמיה מכאן ואילך תורה חוזרת על אכסניי' שלה. וגם מצאתי כתוב בשם הרא"ש אסמכתא לזה מפסוק אחר שנאמר (דבר' לב, ז) שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך וסמיך ליה בהנחל עליון גוים וגומר כלומר כשאביך וזקניך הם תלמידי חכמים ואתה עמהם אז תהיה התורה נחלה לך ולזרעך עד עולם. וזהו שאמר הכתוב (קהלת ד, יב) והחוט המשולש לא במהרה ינתק. והני מילי בהיותם כאחד בחיי' כאשר משמע הכתוב".

ומסיבה זו אדם מחויב ללמד בן בנו כבנו ומבואר בלחם משנה על הלכות תלמוד תורה פ"א ה"ב שמחויב בשכר.

בקשה זו היא על דבר שאינו מצוי שכן הגמרא בנדרים פא. אומרת: "ומפני מה אין מצויין ת"ח לצאת ת"ח מבניהן?" ומסבירה שם סיבות הדבר ע"ש.

כלנו יודעי שמך

אבודרהם: "כדי שתמשך חסדך עלינו כמו שנאמר (תה' לו, יא) ליודעיך".

ומי אלה אותם יודעיך?

הרד"ק (שם): "הם החכמים המתעסקים בתורה ובמצות כפי כוחם.

ההסבר על זה נמצא בפחד יצחק (הוטנר) / שבועות מאמר כג, ג: "וממוצא דבר נשמע, כי אותו הצימאון לידע את השם הגדול, שאותו מנה הרמב"ם (ריש פרק ב בהלכות יסודי התורה) בשלב האחרון באהבה, פירושו הוא צמאון להתדבק בדרכיו. כי הדביקות בדרכיו היא גמר ענינה של הידיעה. שהרי התנא דספרי כך הוא אומר "שמתוך כך אתה מכיר את הקב"ה ומתדבק בדרכיו", דהיינו שאין הכרה מסתיימת עד שהוא בא להתדבקות בדרכיו", דהיינו שאין ההכרה מסתימת עד שהוא בא להתדבקות בדרכיו. וכמו כן, מתפרשת היא כונתו של הרמב"ם, שבאמרו "תאוה גדולה לידע את השם", כונתו היא שהתאוה הזו כוללת היא גם את התאוה להתדבק בדרכיו"].

ולומדי תורתך לשמה,

אבודרהם: "ולא לקרותו רב, כדאמרי' בספרי (פרשת עקב) שמא תאמר הריני לומר תורה בשביל שאהיה עשיר בשביל שאקרא רב בשביל שאקרא דיין ת"ל (ע' דברים א, יג) לאהבה את ה' אלקיך אלא עשו דברים לשמן וסוף הכבוד לבא".

הרבה מיסודות של תנועת המוסר על לימוד תורה לשמה מובאים במאמר ללמוד על מנת לעשות של הרב יצחק אייזיק שר זצ"ל בלקט שיחות מוסר בפרשת מטות, וז"ל:

"ידועה הסתירה שבברכות יז. אמרו שהלומד שלא לשמה נח לו שלא בא לעולם, ובתענית ז. אמרו עליו שתורתו נעשית לו סם המוות, ואילו בפסחים נ: ובכ"מ אמרו לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות אע"פ שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה. ובתוס' ברכות שם חילקו בין הלומד שלא לשמה להלומד על מנת לקנטר, והיסוד המפורסם לכל הוא שיש ללמוד בכוונה מתחילה כדי לבא לידי לימוד לשמה, שאם לא יהיה רצון זה אצל הלומד לא יבוא לעולם לימוד לשמה".

ויש גדר של לימוד "על מנת לעשות" את האדם עצמו, שמגדלתו ומרוממתו על כל המעשים. ומ"ח קנייני תורה אינם התנאי המוקדם ללימוד תורה, אלא אלו הקניינים הנקנים לאדם תוך כדי עסקו בתורה כראוי.

… המלמד תורה לעמו ישראל:

אבודרהם: "שנאמר (שמות כד, יב) ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, וכתיב (מלאכי ג, כב) זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב על כל ישראל חוקים ומשפטים.

… אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו,

אפשר להבין את ההקשר שבין בחירת עמינו לבין נתינת התורה ע"י פירוש רבינו יונה על אבות (פ"ג משנה יד):

"חבה יתירה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזבו – וידעת אלה הדברים הם לתועלת גדולה לדביקות אחר שנתגלה לנו כי האדם חביב לפניו מכל הבריות כי בצלם נבראו וישראל יודעין כי הם חביבין מכל שאר האומות כי נקראו בנים למקום ובחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו שמסיבתה נברא כל העולם כלו על כל פנים יודעים אנחנו כי קרוב אלינו השם ית' וית' לא יחשוב האדם. אף כי יעשה הישר בעיני ה' ולא יחטא שהוא קרוב אליו ואתה יודע כי השגת האנוש מועטת ואיננו שלם שיוכל להשיג אל הדבקות ולא שידמה לו וכי הוא רחוק ממנו לגמרי. חבה יתירה נודעת לו אם מזרע היהודים הוא. ואין לו להיות בעיניו לא רשע בפני עצמו ולא צדיק בפני עצמו. וזאת תהיה תורת האדם לא להתרחק ולא להתקרב והכל לפי רוב המעשה. כי אל הדבקות הגדול איך יש בנו ואין איש בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. כמו שאמר ירמיה ע"ה [ירמיה ל' כ"א] והיה אדירו ממנו ומשלו מקרבו יצא והקרבתיו ונגש אלי כשאני מקריבו נגש אלי. אבל אם אין אני מקריבו מי הוא זה אשר ערב את לבו לגשת אלי. וערב הוא מלשון ערבות".

נותן התורה:

מהי הסיבה לכך שאנו מברכים נותן התורה ולא נתן?

אומר הכתב סופר בהקדמה לגיטין: "… כי בכל יום ניתן לכל היגע להבין דבר מתוך דבר, מה שלא היה לעולמים.

וזה כוונתם ז"ל והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך, וקשה שהרי כתיב תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב, וירושה היא לנו מאבותינו. אלא הכונה דלא סגי כשלומד מה שהיא ירושה מאבותיו, אלא שיחדש חידושים וישמח בחלקו אשר חנן ה' אותו.

ודבר זה צריך הכנה גרבה לאורייתא, ובעי זמן זמנים טובא, והעמק בענין אחד, ולברר כל דיבור ודיבור על אופניו פנים מסבירות להלכה. והיינו שאמרו התקן עצמך בהם, ללמוד תורה שאינה ירושה לך.

מחלוקת אם היא שתי ברכות או שלוש

שיטת שלוש ברכות היא לפי: תניא רבתי, שיבולי לקט, המנהיג, פסקי הרי"ד, רמב"ם, אבודרהם, רז"ה (המאור הקטן).

שיטת שתי ברכות היא לפי: ר' שלמה מגמזייא, מרדכי, ר"ת המופיע ברא"ש, ראבי"ה

אך למרות זאת לא תלוי בזה המחלוקת אם צריך לומר "והערב" עם וא"ו שזה מחלק את הברכה לשתים, שהאר"י הקדוש סובר שיש שלוש ברכות ואומר אמן לפני "והערב" עם וא"ו.

ובשלטי גיבורים מובא (דפי הרי"ף בברכות ה: באות ז): "התוס' וסמ"ג ורא"ש וטור פליגי ע"ז וסברי דאינם רק שתי ברכות ושצריך לומר והערב נא בוא"ו ומימון כתב כרבינו" (הרי"ף).

אך זה תלוי במחלוקת הגירסאות בגמרא אם אמרינן "לכולהו" או לתרוייהו".

וכן ראה מה שכתבנו על ברכת המעביר אם היא שתי ברכות או אחת, שהוא"ו גם שם לא משנה לחילוק הברכות.

סיכום עיקרי הבדלי הנוסחים

על דברי תורה: רמב"ם, רא"ש, רי"ף, המנהיג, רע"ג, אבודרהם (ספרד), פסקי הרי"ד, סידורים כנסת הגדולה , ספרדי.

לעסוק בדברי תורה: גמרא, (יש מקומות ברא"ש), שבולי לקט (סי' ה), ר' שלמה מגמזייא, סידורי חסידי אשכנז, אבודהם (יש מקומות), ראבי"ה, סידורים אשכנז וספרד.

מחלוקת אם וא"ו או לא

והערב נא ה' אלקינו את דברי תורתך: ר"ת בר"ש, רמב"ם (פ"ז הל' תפילה ה"י), שיבולי לקט, המנהיג, ר' שלמה מגמזייא, סידור חסידי אשכנז, מרדכי (סי לא), סידורים ספרדי, ספרד, אשכנז, כנסת הגדולה.

הערב נא ה' אלקינו את דברי תורתך: גמרא, רא"ש, רי"ף, רע"ג, אבודרהם, פסקי הרי"ד, רמב"ם גי' קאפח.

 

בפינו ובפיפיות עמך כל בית ישראל: רמב"ם, סידור ספרדי.

בפינו ובפיפיות עמך בית ישראל: גמרא, רא"ש, רי"ף אבודרהם, פסקי הרי"ד, כנסת הגדולה.

בפינו ובפה כל עמך בית ישראל: רע"ג.

בפינו ובפי עמך בית ישראל: (מופיע בעולת ראי"ה ח"ב בהערות בסוף) כן בנוסח א' של סידור רע"ג, סידור הגר"א "עבודת ישראל" בשם הרו"ה שכן הוא בכ"י, אשכנז.

בפינו ובפיות עמך בית ישראל: ספרד.

 

ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי צאצאינו: פסקי הרי"ד, סידור ספרדי.

ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי עמך בית ישראל: גמרא, רא"ש, רי"ף, סידורים אשכנז, ספרד, כנסת הגדולה.

ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי עמך: רמב"ם.

ונהיה אנחנו וצאצאי עמך כל בית ישראל לעולם: רמב"ם גי' קאפח.

ובצאצאינו ובצאצאי עמך בית ישראל: רע"ג, אבודרהם (ספרד).

צ"ל בצאצאינו: אבודרהם.

 

כלנו יודעי שמך ולומדי תורתך לשמה: רי"ף, סידורים ספרדי, אשכנז, ספרד, כנסת הגדולה.

כלנו יודעי שמך ועוסקי תורתך: גמרא.

יודעי שמך ועוסקי תורתך: רמב"ם.

יודעי שמך ולומדי תורתך לשמה: רמב"ם גי' קאפח.

מלומדי תורתך ויודעי שמך: רע"ג.

כלנו יודעי שמך ולומדי תורתך: רא"ש.

ונהיה כלנו יודעי שמך ולומדי תורתך לשמך: אבודרהם.

מלומדי תורתך ומיודעי שמך עד סוף כל הדורות: פסקי הרי"ד.

 

… אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו בא"ה נותן התורה: גמרא, רא"ש, רי"ף, רע"ג, רמב"ם, אבודרהם, סידורים: ספרדי, ספרד, אשכנז, כנסת הגדולה.

דילוג לתוכן