ספרים על תפילה

לקט ביאורים על ברכת הזן

בטובו…

כדי להבין לשם מה ההרחבה בברכה ‘חן וחסד’ וכד' נראה את דברי הר' יוסף משאש זצ"ל (הגש"פ ויזכור יוסף) ואת העולם כולו בטובו שברא כמו תבואות, אילנות, דשאים, וכו' וכו' ויש מבני העולם שנזון בחן שמצא בעיני ה', ולא מפני שהוא צדיק (ודוגמא, כמו גבי נח, כמ"ש ונח מצא חן, ופירשו המפרשים חן מצא, ולא שהיה צדיק, ומה שאמר הכתוב נח נח איש צדיק? גבי דורותיו שהיו רשעים גמורים) ויש שניזון בחסד שעשה, דהיינו בשביל המצוות שעשה הוא ניזון בריוח כמ"ש אם בחקתי תלכו וכו' ואכלתם לחמכם לשובע, דהיינו בריווח, ויש שניזון ברחמים של הקב"ה דווקא, אף שלא מצא חן בעיני ה', וגם אינו צדיק, אלא רשע, ולא לבני אדם דווקא, הוא שנותן ה' מזון, אלא הקב"ה נותן לחם לכל בשר דהיינו בהמה, חיה, ועוף ולא באיזה עיתים דווקא הוא נותן להם לחם, אלא לעולם חסדו של הקב"ה עימהם.

הרב ברוך הלוי עפשטיין בביאורו ברוך שאמר (עמ' רו) כתב: לפי המבואר קרובים המדות חן וחסד (ר' סוכה מט: ותמיד כח.), אבל המדות חסד ורחמים בודאי מיוחדות הן, כי שם חסד יונח על לב טוב ורוח נדיבה … ויונח גם על הטבה לזולתו עוד טרם יבוא לידו, … כי אף שאינו רואה אותם ליבו יחוש להם, ולא כן השם רחמים יונח רק על הרואה בעיני זולתו ואז חש בליבו אליו, וכמו בפרשת מקץ (מג, כ ט ול') "וַיִּשָּׂא עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת-בִּנְיָמִין אָחִיו … וַיְמַהֵר יוֹסֵף, כִּי-נִכְמְרוּ רַחֲמָיו אֶל-אָחִיו, וַיְבַקֵּשׁ, לִבְכּוֹת" ומתבאר, כי טרם ראה אותו לא חש לבו לרחמים עליו … שגם טרם רואה בעני מעורר חסדו עליו.

וטובו הגדול וכו'

ואם תאמר הרי אנחנו רואים היפך זה ואיך יאמר לא חסר לנו וכו' והוא רואה כל ימיו מכאובים אל תתמה על החפץ ומי שנתן לו ה' לב לדעת ועינים לראות צריך לדעת שכל מעשה ה' טוב ואם בעיניך נראית חובה אלקים חשבה לטובה, כי מפי אלקים לא תצא הרעות ואת אשר יאהב ה' יוכיח כדי להטיבך באחריתך אם כן גם היסורין הם מטובו הגדול וכאב את בן ירצה (פה ישרים לר' חביב טוליאדנו).

ושלחנו ערוך לכל

שהוא העולם הזה שברא אותו ושכללו מכל מעדנים (פה ישרים לר' חביב טוליאדנו).

והתקין בו מחיה ומזון לכל בריותיו

כל אחד די מחסורו אשר יחסר לו ואפילו הכי אין לך דבר בעולם שהוא שלם בתכלית השלימות ומכאן תדע שיש אדון ובורא את הכל שהוא שלם בתכלית השלימות (פה ישרים לר' חביב טוליאדנו).

בעבור שמו הגדול (נוסח אשכנז)

רוצה לומר כי השי"ת מפרנס לכל, כדי שיהיה אל העולם קיום. וזה בעבור שמו הגדול, שאם לא יהיה לעולם קיום, על מי יהיה שמו הגדול כמו שאמר יהושע אל ישראל, שאם חס ושלום יעשה כליה בישראל ומה תעשה לשמך הגדול, וכי יהא נקרא שצו הגדול על העצים ואבנים? ועוד כי הפרנסה הוא קיום האדם ושם הוי"ה הוא שנותן הויה וקיום לעולם. ולכך אחר שברא העולם, והעולם צריך לקיום, מיד זכר השם הזה ביום עשות ה' א-לקים ארץ ושמים וגומר. ומפני כך זכר דוד המלך במזמור הודו לה' כי טוב וגו' כ"ו פעמים לעולם חסדו, ובאחרונה שהשלים מספר כ"ו כנגד מספרו של שם הגדול,זכר נותן לחם לכל חסדו כי לעולם חסדו. כי זה על הכל מה שהוא יתברך נותן לחם לכל בשר, לכך הוא נזכר באחרונה, ובו יושלם מספר כ"ו לעולם חסדו, שהם כנגד מספר השם המיוחד. ועוד כי המזונות הם ע"י השי"ת בעצמו ולא ע"י מלאך, ולכך הפרנסה מתיחס לשם המפורש בפרט ואין להאריך בזה. וזכר ד' דברים כי הוא זן מה שצריך אל אכילתו והוא חיותו. פרנסה הוא שאר צרכיו, וזה פרנסה. (הגש"פ שיח יצחק לר' יצחק מלצאן זצ"ל)

דילוג לתוכן