ספרים על תפילה

פרשת מצורע – חומרת לשון הרע ותיקונו

פרשתנו פותחת בדיני הטהרות המצורע, שעיקר צרעתו נובעת מאיסור לשון הרע כדברי הגמרא (ערכין טז:): "מה נשתנה מצורע שאמרה תורה (ויקרא י"ג) בדד ישב מחוץ למחנה מושבו? הוא הבדיל בין איש לאשתו בין איש לרעהו, לפיכך אמרה תורה: בדד ישב וגו'. אמר רבי יהודה בן לוי, מה נשתנה מצורע שאמרה תורה: יביא (ויקרא י"ד) שתי ציפרים לטהרתו? אמר הקב"ה: הוא עושה מעשה פטיט (רש”י: לשון קול היוצא בחשאי), לפיכך אמרה תורה: יביא קרבן פטיט (רש”י: שהצפרים צועקין בכל שעה)".

בתפילה אנו מבקשים בכמה מקומות להינצל מלשון הרע וכן שה' יעזרנו להימנע מלדבר לשון הרע.

ישנה בקשה מיוחדת שחיברה בעל החפץ חיים על זהירות הלשון והיא: "רבונו של עולם, יהי רצון מלפניך, אל רחום וחנון, שתזכני היום ובכל יום לשמור פי ולשוני מלשון-הרע ורכילות ומקבלתם. ואזהר מלדבר אפלו על איש יחידי, וכל שכן מלדבר על כלל ישראל או על חלק מהם. וכל שכן מלהתרעם על מדותיו של הקדוש-ברוך-הוא. ואזהר מלדבר דברי שקר, חנפה, לצנות, מחלקת, כעס, גאוה, אונאת-דברים, הלבנת-פנים, וכל דברים אסורים.וזכני שלא לדבר כי-אם דבר הצריך לעניני גופי או נפשי. ושיהיו כל מעשי לשם שמים".

נביא כעת את חומרת האיסור לשון הרע, מדרשת החיד"א לשבת הגדול (אהבת דוד, דרוש ו) : "שכתבו המקובלים שד' גלויות היו על עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים ולשון הרע. גלות בבל על עבודה זרה ומשום כך גזר נבוכדנצר להשתחוות לצלם והוא בסקילה ונשרף בית המקדש. מדי בעוון שפיכות דמים ומשום כך נמסרו להריגה בימי המן ונתבטל בניין בית המקדש כי הוא בסייף, יון בעוון גילוי עריות שהוא בחנק באו לכליה בימי יון וגזרו כל כלה שיבוא אליה הגמון ( = מושל, לפני שתתחתן תחילה) ולפי שהוא בחנק היה בית המקדש קיים, אדום גלות מר וארוך על לשון הרע ששקול כששלושתן, ואין תקון אלא בתורה שהוא תקון לשון הרע עד כאן דבריהם.

ומה יתאונן אדם חי על תמרור עון לשון הרע כי הוא שקול כנגד ע"ז, ג"ע וש"ד כמו שכתבו רבותינו ז"ל והוא בראה לעין כי המדבר לשון הרע הוא בסתר ואם בעודו מדבר יבוא אדם שם יכבוש דבריו שלא ישמע אדם זה וח"ו נראה ככופר כי הנה הקב"ה מלא כל הארץ כבודו והוא אינו חושש לדבר לפני ה', כי מלא כל הארץ כבודו וחושש לבשר ודם וזה כעבודה זרה ח"ו, וזה שמעתי שפירשו פרשנים מזמור ב"ן (תהילים נב, ו) אהבת כל דברי בלע לשון מרמה אם יבוא איש בולע הדברים וזה שכתב כל דברי בלע. גם מסורת היא כי הפוגם בברית הלשון פוגם בברית המעור ויש בזה גילוי עריות. ושפיכות דמים בהשחתה דקטיל בנוי וחמייר מרוצח (=נראה יפה וחמור מרוצח) דעלמא ונמצא מדבר לשון הרע החוש"ה (=? החוטא שקול כנגד) אל העין – עובד עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים, ובזה פירשתי בעניותי אשמרה דרכי דרך גבר לשמור ברית המעור ממה שאני נזהר מחטוא בלשוני דשני הבריתות מכוונים וכשאשמור ברית הלשון גם המעור נשמר.

זאת היתה לאבותינו במצרים שאמרו במכילתא – ר"א הקפר ברבי אומר היה בידם ד' מצות שאין כל העולם כדאי בהם שלא נחשדו על העריות ולא על לשון הרע ולא שינו את שמם ולא שינו את לשונם וכו' ע"ש וכלם נחשבו משמירת הלשון ומשם נמשך שלא נחשדו על העריות ולפי שלא פגמו בלשון ועריות נמשך שלא שינו את לשונם, ולא שינו את שמם כי ידעו דשם האדם בו תרמוז בחינת נשמתו ואחיזתו במידות העליונות כמו שכתבתי במקום אחר.

ועוד רעה חולה שהמדבר לשון הרע עושה חליפין עם הנדבר שלוקח עונותיו ונותן לו זכויותיו כמו שאמרו ז"ל וזה אפשר לרמוז בפרק מזמור ס"ט (כח-ל) "תנה עון על עונם ואל יבאו בצדקתך: ימחו מספר חיים ועם צדיקים אל יכתבו: ואני עני וכואב ישועתך אלהים תשגבני:” הרוצה תנה עון – מי שמדברים עליו לשון הרע, על עונם – כי ע"י לשון הרע לוקח עומותיו. וזה שאמר ואל יבואו בצדקתך כלומר ששכר המצות הוא צדקה כמו שכתב הרמב"ן על הפסוק וצדקה תהיה לו, ואל יזכו אלה בצדקת השכר אלא בצקת השכר כי יותנו למי אשר דברו עליו ואם כן ימחו וכו' אמנם כל לבבי דידי איני רוצה מזכויותיהם ולא לתת להם עונותי, ואני עני בזכויותי המועטות ואין לי חפץ להתעשר מהם וגם איני רוצה לתת להם עונותי וזה שכתוב ישועתך אלהים תשגבני.

נמשך לזה נבוא להבין קצת פסוקי הסדר (תחילת פרשת מצורע) "וידבר ה' אל משה לאמר: זאת תהיה תורת המצרע ביום טהרתו והובא אל הכהן: ויצא הכהן אל מחוץ למחנה וראה הכהן והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע: וצוה הכהן ולקח למטהר שתי צפרים חיות טהרות ועץ ארז ושני תולעת ואזב: וצוה הכהן ושחט את הצפור האחת אל כלי חרש על מים חיים: את הצפר החיה יקח אתה ואת עץ הארז ואת שני התולעת ואת האזב וטבל אותם ואת הצפר החיה בדם הצפר השחטה על המים החיים:” ונקדים מה שחקרנו כמו שכתוב בערכין טו שתקון לשון הרע אם ת"ח הוא יעסוק בתורה שנאמר מרפא לשון עץ החיים וכו' ואם עם הארץ הוא ישפיל דעתו שנאמר וסלף בה שבר רוח, וחזינן (=ורואים) שאיך הלשון שהוא בעל העבירה עצמו ילמוד והלא אין קטיגור נעשה סניגור, וישבנו כמו שכתב: הרב גור אריה במה שכתבק קח לך עגל לכפר על העגל והקשו והלא אין קטיגור וכו' ותירץ הרב דהיכא שבא לתקן החטא עצמו יכול הלשון עצמו לתקן. וזה רמוז בפסוק נרפא לשון עץ חיים כלומר להיות שהוא לרפאות ללשון עצמו לזה מועיל עץ חיים ללמוד בתורה ולא שייך אין קטיגור וכו'

… ועוד יש לתרץ דרך דרש כמו שאמרו חז"ל דבעלי תשובה נעשו בריה חדשה וכיון שהוא בריה חדשה האי לישנא דחטא בה השתא הוי לישנא חדשה (=זו לשון שחטא בה עכשיו היא לשון חדשה) היא ולא שייך אין קטיגור נעשה סניגור, דאין זה הלשון שהוא קטיגור ופנים חדשות באו לכאן (ע"כ דברי החיד"א).

ויהי רצון שנזכה למנוע פינו ולשוננו מדבר רע ומפגע רע, וקודם כל לימודנו בתורתנו הקדושה נחזור בתשובה שלימה שכל לימודינו יהיה בטהרה וקדושה ראויה.

 
דילוג לתוכן