פרשת אחרי מות – כפרת יום הכיפורים

כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ: (ויקרא ט"ז, ל)

פסוק זה, בתפילות ביום כיפור אנו חוזרים עליו, לכן ראוי שנתבונן בו קצת לעומק. כדי שיגיע יום כיפור נדע להיטהר כראוי (כמו שרבי ישראל מסלנט זצ"ל התכונן ליום כיפור למחרת יום כיפור).

למעשה הגמרא (שבועות יג.) מביאה מחלוקת לגבי האם עיצומו של יום מכפר אף ללא תשובה או שזה תלוי זה בזה. לרבי עיצומו של יום לעומת ר' יהודה שמצריך תשובה.

הרמב"ם (הלכות תשובה פ"א ה"ג): פוסק כר' יהודה שצריך תשובה כדי שאכן יתכפרו העוונות.

עבודת המלך (רמב"ם הלכות תשובה פ"א ה"ג) מסביר את השאלה שהרבה מהאחרונים מתקשים ברמב"ם איך שהלכה ב’ פוסק כר' יהודה שיש ב' חילוקים לגבי אם האדם שב אז מתכפר לו בזמן שבית המקדש קיים לעומת הלכה ד שכתוב ד' חילקי כפרה (" אף על פי שהתשובה מכפרת על הכל ועצמו של יום הכפורים מכפר. יש עבירות שהן מתכפרים לשעתן ויש עבירות שאין מתכפרים אלא לאחר זמן. כיצד עבר אדם על מצות עשה שאין בה כרת ועשה תשובה אינו זז משם עד שמוחלין לו ובאלו נאמר שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם וגו'. עבר על מצות לא תעשה שאין בה כרת ולא מיתת בית דין ועשה תשובה. תשובה תולה ויום הכפורים מכפר ובאלו נאמר כי ביום הזה יכפר עליכם. עבר על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה. תשובה ויום הכפורים תולין ויסורין הבאין עליו גומרין לו הכפרה. ולעולם אין מתכפר לו כפרה גמורה עד שיבואו עליו יסורין ובאלו נאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם. במה דברים אמורים בשלא חילל את השם בשעה שעבר אבל המחלל את השם אע"פ שעשה תשובה והגיע יום הכפורים והוא עומד בתשובתו ובאו עליו יסורין אינו מתכפר לו כפרה גמורה עד שימות. אלא תשובה יום הכפורים ויסורין שלשתן תולין ומיתה מכפרת שנאמר ונגלה באזני ה' צבאות וגו' אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון:"):

"… והיה אפשר לאמר ע"פ מה שתמה הרשב"א ז"ל לרבי למה בא השעיר לגמרי והרי יוה"כ לבדו מכפר, והוצרך לדחוקי בעבירה שעבר בשעת שילוחו ומת (השעיר) מתוך העבירה, דיוה"כ אינו מכפר בחנקתיה אומצא ושעיר מכפר וזהו דוחק גדול, גם מאן לימא לן דהכי הוי (=מי יאמר לנו שכך היה), אשר על כן ס"ל לרבנו דשעיר מכפר לגמרי בלא תליה ובלא יסורים ואפילו על חילול השם משא"כ (=מה שאין כן) יוה"כ ולהכי בעינן (=הוצרך) לשעיר, אבל זה אינו, ודאי הוי ס"ל לרבנו כסוגית הגמ' דשעיר אינו מכפר בלא תשובה אף על הקלות, שפיר היה אפשר לומר דמשום הכי בעינן לשעיר כדי לכפר לגמרי, אבל לשיטת רבנו הרי דשעיר מכפר על הקלות בלא תשובה א"כ שפיר בעינן השעיר על הקלות.
אולם בפשוטו נראה דמקור דברי רבנו הם בירושלמי בשבועות ויומא וכן הוא בפ"י דסנהדרין שאחר שהביא דרשת ר' אלעזר בן עזריה בשם ר' ישמעאל בד' חלוקי כפרה מסיק א"ר יוחנן זו דברי ר' אלעזר בן עזריה ור' עקיבא אבל חכמים אומרים שעיר המשתלח מכפר ואם אין שעיר יום הכפורים מכפר ועל כרחך הכונה דכשם ששעיר המשתלח מכפר כך אם אין שעיר יוה"כ מכפר וזה פליגא על ד' חלוקי כפרה, הרי לפנינו להדיא דביוה"כ איכא פלוגתא דראב"ע ור' ישמעאל ור"ע סברי דיש בו ד' חלוקי כפרה, ורבנן סברי דמכפר כמו שעיר המשתלח ובשעיר המשתלח הרי לא מצינו פלוגתא כלל הרי להדיא דשעיר מכפר על הכל וזהו מקור דברי רבנו (ד"א הרב קאפח זצ"ל אומר: שהרבה פעמים הרמב"ם נוקט בשיטת התלמוד הירושלמי או שמקורו במדרש הגדול).

איך רבי במותו כיפר על כל מי שבא ללוות את מיטתו?

מסביר הרב יצחק אלחנו ספקטור (נחלת יצחק ח"א פתח השער או' ו): "… דכתובות דף ק"ג דנפקא בת קלא ואמר כל דהוה באשכבתא דרבי מזומן לחיי עולם הבא ואמרו שם דכל דאמר נח נפשיה דרבי ידקר, וכל זה צריך ביאור, ואמרתי על פי המבואר בויקרא רבא (אחרי) דלכן מזכיר מיתת בני אהרן ביום הכיפורים לומר שכשם שיום כיפורים מכפר כך מיתת הצדיקים מכפרת, וממילא כמו דיום כיפור אינו מכפר בלא תשובה כן מיתת הצדיקים אינו מכפר בלא תשובה כמבואר ביומא דף פ"ה ושבועות דף י"ג וכריתות דף ז, ולפי שיטת רבי ביום כיפור הוא הדין מיתת הצדיקים דהוקשה (=דימה) ליום הכיפורים מכפרת אף הלא תשובה ולכן יצאה בת קול ואמר כל דהוה באשכבתא דרבי מזומן לחיי עולם הבא. ובלשון כל בא להורות דאף מי שלא עשה תשובה גם כן מיתתו מכפרת עליהם לפי שיטת רבי דיום כיפור מכפר בלא תשובה,. דהא בעולם הבא נותנים לו שכרו כפי שיטתו דסיברא ליה לדינא ופפי רצונו. וכן אמרו שם במה דצוה רבי אל תספדוני בעיירות דסבור משום טירחא הוא דקאמר וכו' די"ל דמתחילה היה ס"ל דרבי לא חשש כל כך להספידו דעיקר ההספד הוא לעורר בתשובה אבל לשיטתו דאף בלא תשובה מכפר על כן היה מקום לומר שלא להכפיד על הציבור משום טירחא .

דילוג לתוכן