ספרים על תפילה

פרשת קרח – מעשרות

בסוף פרשתנו מצווה התורה על מצוות המעשרות (מעשר ראשון ומעשר מן המעשר) – שמעלתה גדולה מאוד, פרשת המעשרות קשורה לתחילת הפרשה משום שהיא מדברת על המעלות שה' ציווה שיהיו בעם ישראל, שישראל נותן ללוי והלוי נותן לכהן (ע"פ מצודות מופיע בילקוט יצחק).

הגמרא (שבת לב:) מדברת על חשיבות המעשרות: "בעוון ביטול תרומות ומעשרות שמים נעצרין מלהוריד טל ומטר, והיוקר הוה, והשכר אבד, ובני אדם רצין אחר פרנסתן ואין מגיעין, … ואם נותנין – מתברכין, שנאמר (מלאכי ג,י) הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקתי לכם ברכה עד בלי די, מאי עד בלי די? אמר רמי בר חמא אמר רב: עד שיבלו שפתותיכם מלומר די".

הרב אליהו שי"ק (בעין אליהו בשבת לב) שואל: איך ישנה ברכה ושהרי בב"מ ששנינו שאין ברכה אלא בדבר הסמוי מן העין שהרי מדדו בתחילה כדי להפריש?

ומבאר את הדבר שהברכה הייתה בתחילה לפני שמדדו, שאחרי שמדדו לא שייך שתתרבה התבואה. אך מצינו ברכה אחרת ביומא ל"ט ונשתלחה ברכה בעומר ובשתי הלחם וכל כהן מגיעו כזית יש אוכלו ושבע מכן ואילך נשתלחה מארה (=קללה) ןפירש רש"י שאינו משביעו, ואם כן אף אחר שמדדו אין שייך ברכה שיהיה תבואה הרבה אבל כשנתנו חלה היה ברכה במכונס רוצה לומר שהיה משביע ובעת שלא נתנו חלה אין ברכה במכונס ולכן ואם נותנים מתברכים – רוצה לומר שמשביע.. והטעם שמבואר במדרש שבשביל החלה ברא ה' את העולם רוצה לומר שהעיקר הוא האמונה וכמאמרם בסוף מכות בא חבקוק והעמידה על אחת צדיק באמונתו יחיה ומי שנותן חלה יש לו אמונה.

ברכת תרומות ומעשרות בזמן הזה

הגר"ע יוסף זצ"ל פסק בספרו חזון עובדיה (ט"ו בשבט,תשס"ז עמ' מט): "כל דין תרומות ומעשרות בזמן הזה אינו אלא מדרבנן, ואע"פ כן צריך לברך על הפרשת תרומות ומעשרות מפירות שהם טבל (שבודאי לא הופרש מהם תרומות ומעשרות) ונוסח הברכה, בא"י אקב"ו להפריש תרומות ומעשרות".

הרב מבאר בהערותיו שנוסח הזה שמפריש תרומות ומעשרות בזה אחר זה (משו"ע יו"ד של"א, עח), ואמר שזה שכתוב בספר שלחן גבוה (ס"ק טו) שאף בא"י תורמים ללא ברכה כמו שנוהגים בירושלים להפריש ללא ברכה, שאם היה מהתורה היה לנו לברך ככל מצות התורה, אינו נכון שהרי מר"ן השו"ע (שם) ורמב"ם (פ"ב מהלכ' תרומה הט"ז, ופ"א מהלכ' מעשר הט"ז) והרדב"ז (תשובה ח"א ס' תקצ"ג – שסבר שהיום דרבנן, פסק בח"ב ס' תשל"א – שצריך לברך שמפריש) נמצא שאפילו לסוברים שתרומות ומעשרות בזמן הזה דרבנן צריך לברך עליהם ככל מצות דרבנן. וכמו שאנו מברכים על כל מצות דרבנן מקרא מגילה, ונר חנוכה, ולולב בחוה"מ סוכות, ועירוב ונטילת ידים. והסיבה שבירושלים לא נהגו לברך מפני שבאותה העת כל התבואות והפירות היו גדלים בשדות עכו"ם ומהדין אינם חייבים כלל בתרומות ומעשרות, אלא שהיו מחמירים על עצמם להפריש תרומות ומעשרות בלי ברכה.

 
דילוג לתוכן