ספרי אמונה

מציאות ה'

יוסף: על איזה עיקר הפייטן התחיל את השיר, יגדל אלקים חי..

רב משה: הפייטן דיבר על מציאות ה' שהיא מצוות עשה מהתורה, שנאמין שיש עילה וסיבה והוא פועל לכל הנמצאים והשמים והארץ וכל מה שביניהם לא נמצאו אלא מאמתת מציאותו1.

יוסף: איך ניתן להוכיח זאת2?

רב משה: הרמב"ם הוכיח זאת בדרכי הוכחה מורכבים, אנו נלך בדרך אחרת.

יוסף: אז איך נוכיח?

רב משה: נשתמש בראיות מהסברא הקרובות להוכחה, מן הנראה במציאות (=מוחש) ומן הקבלה.

יוסף: מה הראיות מהסברא?

רב משה: לכל דבר בעולם יש גורם ונגרם כמו זרע מצמיח ע"י גשם וכל דבר נעשה ע"י דבר חיצוני לו. סוף הגורמים הוא ה' . ה' ברא את העולם בהנהגת גורם ונגרם באמצעות הטבע כדי שיהיה נוח לבריות.

יוסף: מה הראיה הנראית במציאות?

הרב משה: א. ה' גרם שהדברים היותר מושלמים יעשו ע"י האדם ונתן להם אפשרות וחכמה ליצור כלים לעזרם ולחיות נתן כלים כדי שיוכלו להסתדר עם עצמם (במציאת אוכל וכד') ב. על ידי הניסים שנעשו לישראל שמעידים על שאר הטבע שהוא מונהג ומוטבע ובפרט יציאת מצרים ומעמד הר סיני. ג. ייעודי הנביאים שהתקיימו3.

יוסף: מה הראיה מהקבלה?

הרב משה: המסורת אינה מאומתת בלתי מציאותו. בכל התורה מוזכר שמו של ה', כמו מעמד הר סיני שנגלה4 ואמר אנכי ה'. ה' הוא היה הווה ויהיה מוזכר בישעיה (מח, יב): אני הוא ראשון אף אני אחרון. כי עיקר הבריאה הוא שיקבלו את התורה5.

יוסף: מה הסיבה שבבריאה ה' מופיע בשם הויה וא-לקים?

הרב משה: משום שרוצים להראות שהשמות לפני הבריאה הם גם לאחר הבריאה שלא יחשבו שיש ב' רשויות חלילה.

יוסף: מה שמות ה' האחרים המופיעים בתורה?

הרב משה: שמותיו יתברך על ב' מינים: א' מורה על מהותו ויכולתו וגבורותיו ו-ב' השם מורה על אלקות ושררה6.

יוסף: אתה יכול להמשיל לי על כך משל?

הרב משה: כן, זה כמו מלך שקוראים לו על מהותו מתפקידו וגם מלך בגלל שהוא מתאים לתפקיד (לפעמים יש מלך בתפקיד אך אין לא נפש של מלך ולפעמים ההיפך), ואין המשל דומה לנמשל אלא במה שנעשה לכבוד המלך שהוא ארמונו, אך לא בעצמות המלך, כי אין נמשל לו יתברך.

הערות

1) ע"פ קרית ספר על הלכות יסודי התורה פרק א מצוה א, ע' ספר המצוות לרמב"ם בעשה א', דעת המהר"ל שזו מ"ע ע' בנתיב האמונה פרק ב' וע' בתפארת ישראל למהר"ל מפראג פרק לז שמסביר למה הציווי נכתב כך (בדומה למורה נבוכים ח"ב, ל"ג) . בהשגות הרמב"ן על מ"ע א' כתב שהבה"ג לא מנה את אנכי ה' למצוה משום שהיא שורש לכל המצות, הרמב"ן גילה דעתו בפירושו על שמות כ,ב שדיבור זה מצות עשה ובהשגתו על מל"ת ה' אף אמר זאת אך לא הסכים עם הרמב"ם שמדיבר לא יהיה נלמד ד' מל"ת וע' על כך כך בפירוש לב שמח על מ"ע א' ובמשך חכמה שמתרץ את הרמב"ם ע"פ מורה נבוכים ח"ב פל"ג ועל רמב"ם זה חלק הר"ן בדרשותיו דרשה ט' וכך תלמידו ר' חסדאי קרשקש באור ה' (הצעה) ובאריכות ר' מאיר אבן גבאי בספרו עבודת הקודש ח"ד פל"ג וע' אור החיים שמות יט, ט שמבאר שאף משה שמע רק קול כשאר העם. וע' בתירוץ על הרמב"ם במהר"ם שיף על סה"מ מצוה כה', וע' בפירוש מהרי"ף על סה"מ לרס"ג מ"ע ג-ד באריכות על סיבות שבה"ג ורס"ג לא מנו מצוה זו. ע"ג בדרך מצותיך לבעל צמח צדק מצות האמנת האלקות פ"א (שמזכיר את ראש אמנה פ"ד).ע' בכללי המצות לר' יוסף גיקטיליא (כלל מנה) שסבר שאין בידינו לקבוע מנין תרי"ג מצות בסברא ומשיג בזה על המונים ואע"פ כן טוב לנו להחזיק בכל מצוה ומצוה שמנו מצד שהיא מצוה הכתובה בתורה ובקרית ספר למבי"ט פרק ו מסביר הטעם למניין משום ידיעת כמות חטאות.

בשולי ההערה: ספר המצוות לרמב"ם במצוה א' מהדורת קאפח כתוב:" המצוה הראשונה, הוא הצווי שנצוינו בידיעת האל-הות, והוא שנדע שיש שם" <אעתקאד" … אין נכון לתרגמה אמונה אלא ידיעה>. שינוי נוסחא זו משנה את הפליאה שבדבריו בכמה עניינים שלמעלה וכן את דברי אברבנאל בספרו ראש אמנה פ"ז .
2) אנו בסיכום לא נתייחס להוכחות הרמב"ם לפי הנחותיו במורה נבוכים. מה שכתב המבי"ט כ"ה הקדמות שאין בהם דחיה ומחלוקת הן מופיעות בהקדמה לח"ב מורה נבוכים לרמב"ם אפשר להבין ע"פ הערת הרב יוסף קאפח זצ"ל שנאמר בהקדמותו לח"ב במורה (הערה 3) הקדמות למניחיהם (אריסטו וסיעתו) זולת הקדמה העשרים ושש שבה לא היה אריסטו בטוח, שעל פיהם הרמב"ם בספר המורה בירר שיטתו (הבנה זו הייתה גם למפרש הרב שם טוב). מהקדמות הללו שרווחו בזמן הרמב"ם מבסס הוא את שיטתו בהסברת אחדות ה' וכד'.

והמבי"ט מסכם את הסבר הרמב"ם על קיום מציאות ה' מד' עיונים: א. הוא בנוי על תנועה נצחית תדירה, ב. דבר המורכב משני דברים וימצא האחד מהם בפני עצמו, שהוא מחויב שימצא הדבר השני גם כן בפני עצמו ג. כי הנמצאות לא ימצאום מחלוקת, ד. יציאת הדברים מהכח אל הפועל.

על עיון הב' חולק הרב יוסף אלבו בספר העיקרים (מ"ב, פרק ה') משום שבנוי על הקדמת אריסטו שהיא חלושה וע' גם באור ה' מאמר א כלל ב וכלל ג פרק ב. בתורת חובת הלבבות בשער היחוד (פרקים ה – ו) ובאור עמים לספורנו עוסקים אף הם בהוכחות בדרכי היסק על יש מאין בפרק י' (למעשה זה נמשך מפרק ד). וראה גם באמונה ומדע/ מכון ליובאוויטש פרק א – אמונה מכתבים א (אגרות קודש כרך יח – ו'תתעו).
3) על קיום הנבואות מראה המבי"ט באריכות בפרקים על נבואת משה
4) המבי"ט מרחיב על כך בעיקר נבואת משה ועיין גם בכוזרי מ"א אות פ"ז – פ"ט, רס"ג-אמונות ודעות הקדמה – אות ו
5) ילקוט שמעיוני בראשית רמז ב
6) לא הארכתי לבאר כל אחד מהשמות בגלל אריכות הדברים, מופיעים ביאורים לשמות ה' גם בתורת חובת הלבבות שער יחוד פ"י , ע' מורה נבוכים ח"א פמ"ו – פמ"ז, אור עמים ספורנו כלל י אות יט, נפש החיים ש"ג פי"א.

 
דילוג לתוכן