ספרים על תפילה

שלא עשאני גוי

אנו מברכים על כך שזכינו לעלות מדרגת כל בנ"א למדרגת יהודי שמסוגל לקבל נבואה וה' בחר בנו מכל האומות (ע' בכוזרי מאמר א' אותיות לא – מג).

הראי"ה מסביר ברכה זו (בעולת ראיה ח"ב בקונטרס הערות בסוף, בהערה יא) כך:

"אמנם המובן העיקרי של מילת "גוי" ברובה הוא קיבוץ של אנשים, וכן "זורק אבן לגו" (כתובות טו פירש"י לתוך חבורת בני אדם), ולא איש יחידי, ובמובן זה נמצא גם ביחס לגבי ישראל בתור "גוי קדוש", "גוי צדק" ועוד.

אבל – מלבד מה שהתואר הישראלי הזה הוא בהשואה מקבילה בניגודה אל אומות העולם – הרי גם מילת "עם" היא בעירה וברובה מונחת על הציבור, ואעפ"כ היא נמצאת גם ביחס לאנשים יחידים … ובתרגום ירושלמי בראשית כ ד תרגם "הגוי" – "בר עממין" … , אך ביחוד הונח השם "גוי" על יחיד שאינו ישראל, כמו שהוא מצוי בשנה ובתלמוד, אלא שנשתבש ע"י הביקורת החיצונית הערלית ונתבלבל ונתחלף גם ל"כנעני" וגם ל"כותי" …

כי כשם שההתיחדות הישראלית היא בעיקרה בקדושה האלקית המיוחדת לציבור הישראלי, לאומה הישראלית, שהיא חלקו וחבל נחלתו, קדש לו וראשית תבואתו, אשר בחר בנו מכל העמים, ליהיות לו סגולה ונתן לנו תורתו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו, כן שלילת- הישראליות של מי שאינם-ישראלים מתבטאת היא לא בערך האישי הפרטי שלהם, שנבראו בצלם אלקים, כי אם בצבוריותם, בגיותם בעמיותם, – והגיות והעמיות הזאת היא נקבעת במהותה האחרת שאינה-ישראלית, והאישים היחידם הפרטייםן שלה הם הגוים והעממים שאינם-ישראלים.

… וכן גם לענין מאמר הזוהר, וישלח קסט, שבתפילה צריך ביותר לפרש את הדברים, – אם צורך זה הוא גם בברכות הודאה כמו בבקשות תפילה, -כאן אין לשון אחר מבורר יותר …

וכאן במטבע ברכה זו – טעמה והלכתה של קדושת ישראל באופיה המיוחד.

והאדם-מישראל היחידי, בסדר הכרת ערך חייו בשחר יומו, בהבחנת מהות מציאותו לעומת האישיות האחרת של הציבור האנושי, האחר הגוי, מברך בשמחת הודאתו לאלהו עושו שלא עשני גוי…".

הראי"ה שם מציין על חשיבות ההבדל בין ישראל לאומות לעיין בנצח ישראל פרק יא נביא משם כמה עיקרים:

"… ויש לך להבין בשם הנכבד הזה מה שנקראו ישראל "בנים" לה'. וזה כי אין ספק כי הנמצאים הם עלולים ומושפעים מן השם יתברך. ואין הנמצאים מתדמים יחד; רק כי יש מושפע מאמתת עצמו, ויש שאינו כך, לפי רחוק הנמצאים ולפי קורבתם אליו יתברך. והנה ישראל אומה זאת מושפעים ממנו יתברך מאמתת עצמו יתברך, ובדבר זה יותר יש להם צירוף וחבור אל השם יתברך. ועל זה מורה השם הנכבד הזה שנקראו "בנים", ונקראו בשם "בני בכורי" (שמות ד, כב) … מכל מקום שם "בן" אינו כל כך הצירוף אליו, כיון שאפשר שיהיה לאחד שני בנים. ולכך נקראו ישראל "בני בכורי", כי אי אפשר שיהיה לאחד שני בכורים.

ומזה תבין כי אי אפשר שתהיהי עוד אומה שנקראו "בנים", כי השם יתברך הוא אחד בעצמו (דברים ו, ד), ומאחר כי הבן הוא מן אמתת עצמו, אשר אמתת עצמו הוא אחד, ולכך בנו גם כן הוא אחד.

…אבל שאר אומות, שאף שהם מושפעים מן השם יתברך, מכל מקום אינם מושפעים מאמתת עצמו, רק ישראל מושפעים מאמתת עצמו".

(הבחירה בישראל בעצמו) "… במדרש (קידושין ע:), "מי זה ערב לבו לגשת אל ה'" (ירמיה ל, כא), אמר רבא בר רב הונא, מעלה זו יש בין ישראל לגוים ; דאילו בישראל כתיב (יחזקאל לז, כז) "והייתי לכם לאלקים והמה יהיו לי לעם", טאילו בגוים כתיב (ירמיה ל, כא-כב) "מי הוא זה ערב את לבו לגשת אלי נאם ה' ליהיות לי לעם ואני אהיה להם לאלקים", עד כאן. בארו בזה דברינו אשר אמרנו לך, כי ההפרש אשר בין ישראל לאומות ; כי שם יתברך בחר בישראל בעצם, ולא בשביל מעשים הטובים…".

"… והנה לך שלשה דברים אשר אמרנו אשר הם הסבה מה שבחר השם יתברך בישראל, וקרבם אליו. וזכרם התנא האלקי בדעת ובחכמה;

הראשון, כי מצד שהאדם נברא בצלם אלקים, ובשביל כך הוא הבריאה השלימה ביותר, וראוי שיהיה דביקות האדם אל השם יתברך מצד שלימות בריאתו, שהרי נברא בדמותו, והדומה אוהב ומצורף לדומה לו.

והשני, מצד התורה שהיא סדר העולם, שאי אפשר לעולם זולתה, כמו שהתבאר בחבור התפארת. ואין לתורה מקבל זולת ישראל, כמו שהתבאר למעלה.

והשלישי, מצד אשר הם מצורפים אל השי"ת, מצד שהוא יתברך עילה להם, והם עלולים מאמתתו יתברך.

הרי לך ג' דברים אלו שהם הסבות אשר בחר השי"ת בישראל, ולקחם אליו. אלו הסבות אין בטול להם בשום צד.

ומכיון שברכות השחר נתקנו על בריאה חדשה, האם גר יכול לברכה או לא?

שאלה זו נדונה באו"ח סי' מו סע' ד (משם מוזכרים כל הנו"כ שאביא פה) והזכיר זאת אבודרהם בפירושו על התפילה: "נשאל הרמ"ה אם יכול לברך גר שלא עשני גוי. ושבוי שלא עשני עבד והשיב: כך ראינו שאין הברכה אלא על תחלת ברייתו של אדם לפיכך אין הגר מברך שלא עשני גוי אלא כל זמן שהורתו ולידתו בקדושה אבל השבוי מברך שלא עשני עבד שלא תקנו ברכה זו מפני העבדות עצמה אלא מפני שאין העבד חייב במצות כישראל ואינו ראוי לבא בקהל ופסול לכמה דברים."

לבוש: "ויש נוסח שכתוב שעשאני יהודי או ישראל ונוסח זה יכול לברך אפילו שהרי נעשה גם הוא יהודי או יכונה בשם ישראל אבל נוס' שלא עשני גוי לא יברך הגר שהרי היה גוי מתחילה וברכות אלו מעיקרן על תחילת היצירה נתקנו …".

מג"א: "פירוש, שיאמר שעשני גר, דמקרי עשיה כמו שנא' (ברא' יב, ה) את הנפש אשר עשו בחרן (דרכי משה) ושל"ה וב"ח כתבו דלא שייך לומר כן, דמה שנעשה גר היה מצד בחירתו בדת ישראל, לכן לא יברך ברכה זו אלא השנים עבד ואשה עכ"ל. ולדידיהו צ"ל שלא עשני עבד קאי אתחלת בריאתו, ואע"ג דתחלת בריאתו היה גרוע מעבד, מכל מקום אלו היה עבד לא היה יכול להתגייר אלא אם כן שחררו רבו. ולפי מה שכתבו המקובלים שהברכות הללו מברכין על יציאת נשמתו בלילה שלא נדבק בה נשמת עכו"ם או עבד, א"כ גם גר יכול לברך כן".

לסיכום נביא בקיצור את דברי ר' דוד יוסף מספרו הלכה ברורה ח"ג (352 –353).

לענ"ד יש להגיד שלדבריהם ברכות שלא עשני זה כשאר הדברים שקרו לו בלילה (שיצא מגופו מברכים על זה שחוזר נשמתו בלילה ולא נדבק בו נשמת עכו"ם או עבד) ןלפי"ז לדעת הראשונים שמברך רק על מה שנהנה ביום אם לא ישן כל הליה אינו מברך שלוש ברכות אלו כשם שלא מברך על שאר ברכות על הנאת גופו. ואף רמב"ם שסובר שיברך רק אם נתחיב בהם תריך לברך שלוש ברכות אלו בכל ענין. וא"כ א"א לומר שברכות אלו הן על יציאת נשמתו בלילה שלא נדבק בהם נשמת גוי או עבד. ומכין שהביאו את הרמ"ה הרבה מרבותינו הגדולים כמו אבודרהם, ארחות חיים, של"ה, ב"ח ואם גם שלא יצא מידי ספק הרי יש כלל של ספק ברכות להקל.

דילוג לתוכן