ספרים על תפילה

ברכות שלא עשאני

ברכות אלו הן כאגודה אחת בברכות השחר, שכן הן מוזכרות לא בגמ' בברכות בסדר אלא במנחות מג:

"ר"מ אומר חייב אדם לברך שלש ברכות בכל יום אלו הן שעשאני ישראל שלא עשאני אשה שלא עשאני בור רב אחא בר יעקב שמעיה לבריה דהוה קא מברך שלא עשאני בור אמר ליה כולי האי נמי אמר ליה ואלא מאי מברך שלא עשאני עבד היינו אשה עבד".

וכן חלק מהראשונים כמו הרי"ף, הרא"ש, הרמ"ע מפאנו (באלפסי זוטא) מביאים אותם אחר הסדר של הברכות (ולא מציינים איפוא לאמרם).

מיקום הברכות חלוק בין אשכנזים לספרדים

ערוך השולחן (סי' מו סע' י) מביא סיבת הדבר:

"ודע שבסידורי אשכנז נדפסו ג' ברכות אלו בראש הברכות אחר ברכת הנותן לשכוי בינה ובסידורי ספרד נדפסו בסוף הברכות ונ"ל דודאי לפי עיקר דינא דגמרא שמברכין כל ברכה בעת חלותה ממילא דאלו הברכות נשארו לאחרונה מפני שעחיהן לא חלה מעשה הברכות אבל האידנא שמסדרים כולם ביחד בודאי ראוי להקדים ג' אלו שהם בעיקר הבריאה ..".

וכן הלבוש מביא סיבת האשכנזים: "וברכות אלו מעיקרן על תחילת היצירה נתקנו, ונ"ל שמטעם זה אנו מסרין אותן בתחילה מיד אחר לשכוי בינה, מפני שברכת אשר יצר ואלהי נשמה ולשכוי בינה כולם נתקנו על היצירה, לפיכך סמכו להם ג"כ אלו השלש שנתקנו על זה ומכאן ואילך מתחילין בברכות של הנאה".

סדר הברכות

שיטת רוב הראשונים בתחילה שלא עשאני גוי, עבד, אשה.

אולם האשכול (אלבק) מקדים אשה לעבד וכן בסידור ר' שלמה מגמזייא שנותן טעם לדבריו: "ואע"פ שהעבד שייך בכל המצות שהאשה שייכא מיהו זיל טפי מאשה צריך לברך שלא יזלזלו".

הרמב"ם בדפוס המקובל כתוב גם שלא עשאני אשה לפני עבד הרב קאפח זצ"ל אומר שזו טעות ושהמדפיסים שינו את הדבר גם ברמב"ם יד פשוטה מתקן את הדבר ומביא בהערותיו את המעשה רוקח (ח"א) בשם ר' אברהם בן הרמב"ם שזו לשון גירסתו ושמברך בין ראה אותם ובין לא ראה אותם (גוי, עבד, אשה).

מדוע לשון הברכה שלא עשאני?

עיני שמואל (בגמרא במנחות מג: בסוף במהדורת וילנא):

"בט"ז או"ח סי' מו סק"ד כתב הטעם מה שנתקנו הברכות בלשון שלילה שלא עשני, ולא נתקן שיאמר שעשני ישראל, לפי שאמרו (ערובין יג:) נמנו וגמרו טוב לאדם שלא נברא משנברא, ולכן אמרינן הלוואי שלא עשני, ועכשיו שעשני אני מברך שלא עשני גוי ואשה. והב"ח ז"ל כתב הטעם דאם היה מברך שעשני ישראל היה משמעו בן חורין ולא אשה, ולא היה יכול לברך אח"כ שלא עשני עבד או אשה, וכתב עליו המג"א בסק"ט דמשמע מדברי הב"ח בטעה ובירך שעשני ישראל שוב לא יאמר שלא עשני עבד ואשה, ול"נ וכו' ע"ש דהעלה דצריך לברך. ויש להטעים קצת דברי הב"ח עוד בזה, דלכאורה אין טעם לברכה זו, כיון דהאמת כדעת היש מפרשים דנמנו וגמרו נח לאדם שלא נברא משנברא ואיך שייך לברך שעשני, רק נודע מה שביאר המהרש"א ז"ל הלשון נמנו, דכיון שיש רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת, יש יותר לאוין מעשין, ע"כ יותר עלול האדם לעבור על הל"ת , וקיום המ"ע הוא מיעוט נגדו, וזה נמנו שעמדו למנין. אך איתא בשם הגאון החסיד מהר"ש ז"ל, דכתב בזה דאכתי יש יותר עשין מלאוין, כיון דקיי"ל מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה ומחשבה רעה, א"כ נח לו יותר בקיום המ"ע, ןלכך אם בירך שעשני ישראל גם הוא שפיר בירך. אך לפ"ז שוב לא צריך לברך שלא עשני גוי ואשה, כיון דגבי נכרי הוא להיפוך דמחשבה טובה לא מצטרפת,ומחשבה רעה מצטרפת, וגם בנשים הרי פטורות מהרבה עשין שהזמן גרמא, וחסרו גבי אשה הרבה ממנין העשין, וכין דבירך שעשני ישראל, ממילא גוי ואשה בכלל, דלולי זאת לא היה שייך לברך שעשני, וא"ש.

סיבת סדר ברכות

ב"י (או"ח סי' מו סע' ד'): "… דגוי לא נתחיב במצות כלל ואשה ועבד אע"פ שנתחיבו בקצת מצות לא נתחיבו בכולן ויש להקדים שלא עשני עבד שבתחילה מברכין שלא עשני גוי שלא בר מצות כלל ואח"כ אנו מברכים שלא עשני עבד, אע"פ ששיך אך במצות אך יש בו חשש גזל וגם דומה לגוי שאין לו זכות אבות ואסור בבת ישראל ואחר שלא עשני עבד שמ"מ אינה חיבת בכל המצות …". ומביא לאחר מכן את האבורהם (נביאו בלשונו).

"הראשונה "שלא עשני גוי" מפני שאין הגוים כלום לפניו שנאמר (ישעיה מו, יז) כל הגוים כאין נגדו מאפס ותוהו נחשבו לו.

והשנית "שלא עשני עבד" מפני שאין העבד מצווה במצות עשה שהזמן גרמא ועוד שאין לו זכות אבות שלא עמדו אבותיו על הר סיני. ועוד שאין מאמינין בו דמרבה עבדים מרבה גזל (אבות פ"ב מ"ז). ועוד שאסור לישא בת ישראל וקרוב לגוי. …

והשלישית "שלא עשני אשה" מפני שאינה מצווה במצות עשה שהזמן גרמא כמו שפירשנו בהקדמת הספר הזה. האיש דומה לפועל שנכנס לשדה חבירו ונטעה ברשות. והאשה דומה לנכנס שלא ברשות. ועוד שאימת בעלה עליה ואינה יכולה לקיים אפי' מה שנצטוית. והנשים נוהגות לברך במקום שלא עשני אשה שעשני כרצונו כמי שמצדיק את הדין על הרעה הבאה עליו". (וע' ברש"י במנחות מג: למטה שמביא טעמים אלה וכן בסידור רש"י).

בעיות צנזור מופיע ב"אוצר התפילות הקטן" בדברי המאסף:

כתוב בבאור הגר"א ז"ל (או"ח סי' מו ס"ק ד) "שלא עשני גוי" וכן הוא ברי"ף ורמב"ם וכן הוא בתוספתא סוף ברכות, וירוישלמי שם, אבל גירסת הספרים שלנו "שעשני ישראל" וכן הוא ברא"ש וטור, עכ"ל. נראה שהגר"א ז"ל לא ראה את הרא"ש והטור מדפוסים ראשונים שלא חל בם ידי הצנזוריא, וכתב ע"פ הנוסחא שבאה בספרים ההם שחלו בהם ידים. כי הנה ברא"ש (סוף פ"ט דברכות) שבש"ס בנבשתי ד' אמ"ד ת"ד, ובטור ד' האנאווא שנת ל'ס'פ'ר, הנוסחא "שלא עשני כותי" (המלה "כותי" כבר באה אז בלי ספק מטעם הצענזוריא, שכבר החלה בשנת "שי"ג"). ובאוצר הספרים של הג"מ מתתי' שטראשון ז"ל נמצא טוא"ח, כתב יד ישן נושן מאד, על קלף, וגם בו הנוסחא "שלא עשני גוי". והב"ח (שחיבר פירוש על "הטור") כתב "יש מקשים אמאי לא מברך שעני ישראל" כו'. הלא מוכח ברור שלפניו היתה הגי' בטור "שלא עשני גוי". הנה ברור שהגר"א ז"ל נגרר אחרי הרא"ש והטור שכבר נשחתה בהם הנוסחא, ולא ראה אלה שמדפוסים הראשונים, אשר בל"ס היו יקרירי המציאות צאד, ונעלמו מעיניו. – והנה בכל ספרי הראשונים הנוסחא "של"ע גוי" וכן הוא בשבלי הלקט השלם (בובער) וכדומה. ובמחזור ויטרי (הוצאת מקיצי נרדמים) הנוסחא "שלא עשני נכרי". ובד"ס (מנחות שם) בנוסח הכ"י "של"ע גוי". וע"ז כתב המחבר ד"ס וז"ל "וכן הוא בכל הכ"י ובכל הדפוסים הישנים, ונשתנה בד' בסיליאה "מן הצענזור וכ"ה בכל הראשונים בד' הישנים. ואם תמצא הנוסח "שעשני ישראל" כמו ברא"ש (גם הוא לא ראה את הרא"ש "בנבשתי" הנ"ל!) ובריש התניא נשתנה הוא מן הצענזור שהתחיל בשנת שי"ג, וע' במעיו"ט [ברכות פ"ט ס' כ"ד שכ' "עיקר הנוסח שלא עשני גוי כו' ומה שנמצא כתוב שעשני ישראל אין זה אלא ממדפיסים שהגיהו כן הספרים, כך נ"ל ברור. ובדפוס ישן גרס שלא עשני גוי, וכן הוא בקיצור פסקי הרא"ש] עכ"ל. וכן כתב בעל מגן אברהם "שגי' שעשני יהודי" שינו מן המדפיסים.

דילוג לתוכן