ספרים על תפילה

פרשת קדושים – ואהבת לרעך כמוך

וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה' (ויקרא יט, יח)

בפרשתינו כתובה מצוות ואהבת לרעך כמוך – הנאמרת בתחילת בתפילה ע"פ ספר הכוונות לר' חיים ויטאל זצ"ל.

נראה זעיר פה וזעיר שם על מעלתה של מצוה חשובה זו.

כיום שאנו בימי הספירה, שנוהגים אנו אבל מועט בעקבות שתלמידי ר' עקיבא לא כיבדו זה את זה, יש לנו כנגדה את אמרתו של ר' עקיבא (ירושלמי נדרים פ"ט ה"ד): "ואהבת לרעך כמוך – ר' עקיבה אומר: זהו כלל גדול בתורה", וההמשך הפחות ידוע "בן עזאי אומר: זה ספר תולדות אדם זה כלל גדול מזה" נראה את ביאורו של הפני משה, המבאר מדוע מעלת אחד עדיפה על השניה?

אומר בעל הפני משה: זהו כלל גדול בתורה – מקרא של ואהבת לרעך כמוך עיקר גדול הוא לקיום התורה שמתוך זה יזהר במשאו ומתנו עם הבריות ובכלל זה הקנאה והכבוד וכיוצא באלו ועל ידי זה ימנע מהרבה עבירות ויקיים רוב המצוות.

זה ספר תולדות אדם זה כלל גדול מזה – משום סיפא דקרא נקט דכתיב בדמות אלהים עשה אותו וכשיתבונן אדם בזה יזהר מאוד בכבוד חבירו, וכדאמר בב"ר אם עשית כן דע למי אתה מבזה בדמות אלקים עשה אותו ולכן אמר זה כלל גדול מזה לפי שהוא גולל ב' עניינים שהזהר אדם בכבוד חבירו לחוס על כבוד קונו שהוא בדמות אלקים מכל שכן יזהר למעול מעל בה' ולהיות זריז בעשיית המצות לכבודו יתברך.

למעשה מפירושו של הפני משה אנו לומדים כמה עניניים חשובים הנדרשים על "זה ספר תולדות אדם" (ואם אלו בכל אדם אז ברור שעבור רעהו צריך להקפיד אף יותר מכך):

(על הפירוש זהו כלל גדול בתורה שעל ידי כך נמנע מלעבור על מצוות עשה ולא תעשה מפורשים ע' בפתיחה לספר אהבת חסד לבעל החפץ חיים)

א. דע למי אתה מבזה – "בית הסקילה היה גבוה שתי קומות וקומה שלו הרי שלש, ומי בעינן כולי האי, א"ר נחמן, אמר קרא ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה" (סנהדרין מה.)

ב. לחוס על כבוד קונו – "מה טעם ואהבת לרעך כמוך – אני ה', אני ה' בראתיו לכבודי, לפיכך אם עושה מעשה צדק ויושר אתה אוהבו ואם לאו אי אתה אוהבו" (אבות דרבי נתן פ' ט"ז).

ג. להיות זריז בעשיית מצוות – בהקשר לכך נביא כדברי בעל התורה תמימה שאומר שהגמרא שבירושלמי שהבאנו למעלה רומזת "למ"ש באגדה דשבת ל"א א' בההוא גר שבא לפני הלל שילמדנו כל התורה כשהוא עומד על רגל אחת ואמר לו מה דעלך סני לחברך לא תעביד, זו היא כל התורה, ואידך פירושא הוא זיל גמור. ומה שנראה לר"ע להסמיך דרשתו על לשון זה הוא משום דבפשיטות קשה הענין לצות על אדם שיאהב את חבירו כמו שאוהב את עצמו, מפני שזה דבר הנמנע בטבע, וגם ר"ע עצמו ס"ל [ב"מ ס"ב א'] חייך קודמין לחיי חבירך ולכן דריש שהאהבה הזאת פירושו העדר השנאה והיינו שלא יעשה נגד רצונו, ואם לאדם כך מכש"כ להקב"ה, וזו היא גם כונת הלל הזקן" (הערה קכח).

המהרש"א מסביר את עיקרון של בעל תורה תמימה ולפיו נראה שהלל הבין שדעת הגוי יכולה להכיל רק את מניעת השלילה ובכך יוכל לקרבו לתורה שעל ידי כך ילמד את התורה מישראל ויקיים מצוות הבורא (שבת לא. ד"ה והיינו דכתיב בתורה ואהבת לרעך כמוך וגו') "ויש לעיין בזה גם שאמר ליה בלשון תרגום שכן היה לשונם אז בירושלים מכל מקום אמאי שינה לומר לו בלשון שלילה דעלך סני כו' דתרגום מלישנא דקרא הל"ל ותרחמיה לחברך כוותך כת"א וי"ל דמשמע ליה דקרא לא איירי אלא בכי האי גוונא בל"ת דגביה לא תקום ולא תטור כתיב ועלה קאי ואהבת לרעך וגו' שלא תעשה לו רעה מכל דסני לך כו' אבל לגבי לעשות לו טובה לא קאמר ואהבת לרעך כמוך כדאמרינן חייך קודמין לחיי אחיך"

על חייך קודמין נפסקו הרבה דינים, נביא שני מקורות הנובעים מדברי ר' עקיבא (המוזכרים רבות בפסקי האחרונים).

א. המאירי בנדרים פ: אומר: "שתי עיירות הסמוכות זו לזו זו לצד מעלה וזו לצד מטה ומעין יוצא בעליונה והולך וניגר דרך התחתונה והם מים מועטים שאינה מספקת כל כך לשתיהן כל ששתי העיירות צריכות לאותן המים לצורך חייהם בני אותה העיר העליונה קודמין ומעכבין אותה עד שיספקו לעצמן וכן אם שתיהן צריכות לה להשקות בהמותיהן או לכבוס בגדיהם אלו קודמין שנאמר וחי אחיך עמך חייך קודמין לשל אחיך אבל אם הראשונה אינה צריכה לאותם המים אלא לכיבוס בגדיהם ובני תחתונה צריכין להם לחייהם בני תחתונה קודמין אע"פ שיש לכבוסה צורך גדול לבריאות הגוף".

ב. יש לציין שריבוי נתינת הצדקה יותר מחומש, כתוצאה משניים המהלכים לדרך פסק אותו להלכה האור החיים הקדוש (ראשל"צ יו"ד רמז סע' א) שמותר כדי להציל נפשות וכן באהבת חסד לבעל חפץ חיים.

ויהי רצון שנזכה לראות את רענו בחשיבות גדולה ונזהר בכבודם (ובפרט בימי הספירה) ונשתדל לקיים את המצוות הנובעות מכלל גדול זה, ומתוך כך נראה בשוב ה' את שיבת ציון.

דילוג לתוכן