תחילת הפרשה נוהגים חלק מעדות ישראל לקרוא לאחר פסוקי ברכה במוצ"ש. ומובא במעם לועז (ברא' לב, ד) טעם הדבר (מהשל"ה). וזה לשונו: "והטעם הוא לפי שיש בו סגולה גדולה. שהקורא בה יש לו חן על הבריות. ובפרט מי שעומד לצאת למסע בדרך הים או בדרך היבשה, תועיל לו להנצל מאויביו.
הגרי"ז מבאר את מה שאנו צריכים ללמוד מהפרשה (חידושי הגרי"ז סימן נח) וברש"י ע"כ כי אלחם עמו התקין עצמו לג' דברים לדורון לתפילה ולמלחמה. ומבואר דאף דידע יעקב בעצמו דכוחו גדול כדי להלחם עם עשו, כמו שאמר והיה המחנה הנשאר לפליטה על כרחו כי אלחם עמו, מ"מ לכתחילה לא יצא נגדו למלחמה. אלא התקין עצמו לתפילה ולדורון, והשתדל לפייסו ולמצא חן בעיניו כדי להמנע בכל האפשר מלהכנס עמו למלחמה, ומעשה אבות סימן לבנים וכן צריכים אף אנו להתנהג עם עשו, אף כאשר יש כח בידינו לעמוד כנגדו במלחמה, ועלינו לראות בכל האמצעים לפייסו ולרצותו, שלא יעלה עלינו לכלותינו ח"ו, אבל לא להכנס עמו למלחמה, אלא אם יתחיל הוא במלחמה, שאז אין עצה אחרת.
נתמקד בתפילת יעקב, ונבאר את חלקים מתפילתו, כמובן שרק ברובד הפשוט של הדברים.
רואים אנו בתפילת יעקב את אמונתו הגדולה שלו בקב"ה, ואת רצונו להתקרב אליו שהרי התפלל הוא אף על הרוחניות מתוך הכרה שהוא עומד לפני מלך ומוסיפה נדבך באמונה בבורא.
התפילה שהיא בסיס לקבלת האמונה המשפיעה על האדם מבוארת בדברי הרב אברהם גרודזינסקי זצ"ל (משגיח ישיבת סלבודקא בליטא, מאמר התורה והתפילה בתורת אברהם): התפילה שהיא ענין בקשת רחמים על מה שחסר לאדם. והודאה על מה שיש לו כבר, אינה עבודה בשלמות הלב, ואין שלימות יותר גדולה בעבודה שבלב מזו של התפילה. כי התפילה הלא היא נובעת ממקור ההכרה בהשגחה פרטית, ואמונה בה' על כל פרט ופרט מצרכי האדם. כשהאדם יודע מכיר ומרגיש שאין בכוחו להשיג אף פרט הכי קל מכל אשר נחוץ לו. וכל מה שיש לו בחיים הוא מאת השם, ואין בידו או ביד אחרים להוסיף ולגרוע ממה שנגזר לו במנת חלקו, והוא עומד ומדבר עם הקב"ה בלשון נוכח "ברוך אתה ה'", ומתחנן מלפניו על חיים ושלום, על רפואה ומזונות, עושר וכבוד וכל הצריך לו, ונותן הודאה על מה שיש לו כבר מאת ה'.
... תפילה אם אינה רק אמירה בעלמא, וגם לא רק כונה עם האמירה, אלא השתפכות הנפש ושיח הנשמה מעומק פנימיות חדרי הלב, מלבד שיש בה שלמות ביסודי האמונה והשגחה, היא מטהרת את לב האדם ממדות רעות ונטיותיו הרעים".
הצורך להתחזקות האמונה בבורא אצל יעקב מבואר בדברי הרב אברהם גרודזינסקי זצ"ל: (תורת אברהם, מאמר הכרת הטבע) אבל הענין של "מנכין לו מזכויותיו" (שבת לב) קשה להבין: אם זכה אדם לנס, לגלוי שלא זכה אדם הראשון בגן עדן, הרי נתעלה מתוך גילוי זה, הרי הכיר את הנצח של הבריאה, הכיר את החסד הגדול שאחר החטא במובן חדש, הכיר את גדלות האדם לאין שיעור, אדם שהגיע להכרה גדולה זו היה ראוי שירבו זכויותיו, ולא די שלא נתרבו אלא נתמעטו זכויותיו, עונש הנמצא אצל הרשעים היותר גדולים, כמו שנאמר "ומשלם לשונאיו אל פניו"? ואי אפשר כי חז"ל מכוונים בזה למי שלא נתעלה מתוך הכרה של נס, ואז הנהו נהנה ממעשה ניסים ללא צורך, ללא עליה, כי הלא מביאים ראיה מיעקב אבינו שאמר קטנתי מכל החסדים, ואין לך מי שעלה מתוך הניסים כמו בחיר שבאבות, ואיך אפשר היה שירגיש יעקב אבינו הקטנה אחר הכרה של ניסים?
ונראה לומר כי אף שיש עליה גדולה ע"י ניסים, אבל הצורך לניסים זוהי ירידה, כי מה שאפשר להכיר מניסים ראוי להכיר מהטבע.
... כי כאשר ראה יעקב שמה שהיו לו שני מחנות, אין זה בדרך הטבע אלא בדרך נס, ירא היה שמא בא לידי חטא. כיון שנתקטן והוצרך לניסים, הלא זו הוכחה כי חסר לו בהכרה הקודמת.
בית הלוי [בראשית לב, יב] מסביר מה ביקש יעקב "ויש לפרש הכוונה דיעקב בהודעו דעשו בא לקראתו הבין דלא ימלט מאחד משני האופנים, או דעשו ילחם עמו וירצה להורגו, או דיתרצה עמו וישוב מאפו וישב עמו בשלוה ואחוה כשני אחים, ומשני האופנים הללו נתיירא יעקב, דגם טובתו ואהבתו של עשו רעה היתה אצל יעקב, ועל אלו שני האופנים אמר הכתוב ויירא יעקב מאד ויצר לו דאמר ויירא על ספק שמא יהרגנו וייצר לו על הספק שמא יתקרב לו. וזהו שביקש על הני שני אופנים הצילני נא מיד אחי מיד עשו שאיננו רוצה בו לא לאח ולא לעשו וביקש שיצילו משני ידים הללו.
ומסביר הכלי יקר (בראשית לב, יג) למה המשיל יעקב אבינו בברכתו לחול: "בזמן שאין להם מנוחה מן האויבים הרודפים העומדים עליהם לכלותם והקב"ה מצילם מידם, נמשלו לחול זה שכל גלי הים עומדים להציף את העולם, ובהגיעם לחול הם נשברים ולא יוכלו לעבור את החול, כך האומות הקמים על ישראל, כמו שנאמר (תהלים מב ח) כל משבריך וגליך עלי עברו אינן יכולין לישראל לכלותם, ומטעם זה נמשלו ישראל לחול. על כן הזכיר בתפילתו ענין הבטחת החול להצילו מיד הרודף עשו, ושלא יוכל לו כחול זה שלא יוכלו לו הגלים, כך לא יוכל עשו לו.
ויה"ר שה' יגיד לצרות גלויותינו די ויצילנו מן החטאים (שלולי ה' עוזרו אינו יכלו לו, ליצר הרע) ומן מבקשי רעתנו, וכשם שראינו שה' הצילנו מכליה ח"ו כחול והשתקמנו כעפר ונפוצנו בארצנו כן נזכה לראות את משיח צדקנו ויכירו העולם בקדושת ישראל ובתורתו כברכת אברהם : הרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים.