"לכן אמר לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם מתחת סבלת מצרים והצלתי אתכם מעבדתם וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדלים: ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלהים וידעתם כי אני ה' אלהיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים: והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אתה לאברהם ליצחק וליעקב ונתתי אתה לכם מורשה אני ה' "
בתחילת פרשתינו מובא ד' לשונות של גאולה שמהם לומדים על חיוב ד' כוסות (לפי דעה אחת): "מניין לארבע כוסות בפסח, א"ר יוחנן, כנגד ארבע גאולות, והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתיה" [ירושלמי פסחים פ"י ה"א].
בעל "תורה תמימה" (הערות שמות פרק ו הערה ה) מסביר מדוע מחשיבים את ד' לשונות הגאולה לארבע כוסות של הודאה ולא מחשיבים את הלשון החמישית?
".. כי אם נפרש כפשוטו כנגד ארבע לשונות של גאולה אין טעם בדבר לקבוע בשביל זה ארבע כוסות של הודאה, והרי ענין הגאולה אחד הוא, אם בלשון אחת אם בארבע ועשר לשונות, אבל כנגד ארבע גאולות יתבאר הענין היטב, יען כי כשנעיין יפה נמצא ד' ענינים שונים בד' מאמרים אלו, אשר כל פרט ופרט הוא ענין שלם כשהוא לעצמו ושוה הודאה מיוחדת, כי במאמר הראשון [והוצאתי] מבואר שיוציאם הקב"ה מתחת סבלות מצרים, כלומר שיקל עליהם עבודתם, אבל אין במשמע שיחופשו בכולם מעבודתם, ועל זה הוסיף ואמר והצלתי אתכם מעבודתם, והיינו שלא יעבדו כלל, ואמנם גם לאחר אלה ההנחות עדיין הם עבדי פרעה ואין גאולתם שלמה, הוסיף ואמר וגאלתי אתכם, ויחד עם כל אלה עדיין אינם לעם מיוחד וקנין הקב"ה, ע"ז הוסיף לומר ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלהים. ומבואר דבמאמרים אלו כלולים ענינים מיוחדים בכלל הגאולה, והמשך הפסוקים הוא בדרך לא זו אף זו, כלומר לא רק הנחה זו אעשה לכם אלא גם זו, ולא גם זו אלא עוד גם זו וכו', וכיון שכן, מבואר פשוט, שעל כל פרט ופרט שבו מעלה יתירה מחויבים בהודאה, ולכן תקנו ד' כוסות של הודאה, ודו"ק. - ומה שלא תקנו כוס הודאה לענין והבאתי אתכם אל הארץ, דאין לומר מפני שאינו מענין הגאולה, שהרי כמו כן תקנו לענין ולקחתי אתכם לי לעם שהוא ג"כ אינו מענין הגאולה י"ל פשוט מפני שבהיותנו עתה בגלות והארץ מסורה בידי זרים אי אפשר לישא כוס יין על זה. ואולי לזכר זה תקנו כוס מיוחד לשמו של אליהו לזכרון ורמז שאנו מקוים לביאתו ולתחיית האומה והארץ ב"ב:
במאמר זה אני רוצה להתייחס בעיקר לגאולה האחרונה להבאה לארץ ל"ונתתי אתה לכם מורשה אני ה' ". למעשה אנו רואים עוד מקום אחד בתורה עם המילה מורשה והוא בהתייחסות לתורה: "תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב" (דברים פרק לג, ד).
ישנו דבר קשה להבנה שלפיו הפרשנים הסבירו את הפסוקים, שהרי ידוע לנו שהם מתו במדבר ולא עלו לארץ, נביא מהפרשנים (שמות שם שם) השונים העוסקים בכך, שאף אומרים הם שה' נשבע על כך.
אונקלוס: ואעיל יתכון לארעא דקיימית במימרי למתן יתה לאברהם ליצחק וליעקב ואתין יתה לכון ירותא אנא יי.
בעל הטורים: מורשה – ב' במסורה: ונתתי אתה לכם מורשה קהילת יעקב ואידך מֹשֶׁה מורשה קהלת יעקב. שבזכות התורה ירשו את הארץ כדכתיב "ויתן להם ארצות גוים וגו', בעבור ישמרו חקיו ותורתיו ינצֹרו", כתיב מורשה ולא אמר 'ירושה', רמז שמורישין ולא יורשין, שלא יכנסו לארץ.
רבינו בחיי: מורשה. ולא ירושה, לרמוז שלא יהיו יורשים אותה, לפי שעתידין היו יוצאי מצרים למות במדבר אבל יהיו מורישים אותה לבניהם, ובניהם יכנסו לארץ ולא הם, ולכך הזכיר לשון מורשה, וכן יש לפרש בפסוק (דברים לג, ד) "תורה צוה לנו משה מורשה" ולא אמר ירושה, כי היה במשמע שהתורה לא תהיה ירושה כי אם לאותו הדור שקבלוה בלבד ועל כן אמר "מורשה", שצריך להורישה לבניהם וכענין שכתוב: (דברים ו, ז) "ושננתם לבניך", כי גם הדורות העתידים חייבים הם בקיום התורה כאותם שקבלוה, ועל דעת רז"ל שם היו (פסיקתא זוטרתא ואתחנן ה, ג) וכענין שכתוב: (דברים כט, יד) "ואת אשר איננו פה עמנו היום". והנה הבטחה זו סיים בה "אני ה'", כי כן התחיל בלשון הזה ובא ולמד אני ה' המבטיח אני ה' המקיים.
נסכם את הדברים, רואים אנו שלושה פרשנויות: ירושה (אונקלוס), להוריש לאחר (רבינו בחיי) והורשה אקטיבית בזכות התורה ומצוותיה (בעל הטורים).
האור החיים הקודש בלשונו הבהירה מראה לנו זאת בבירור: והבאתי וגו'. קשה כי דברי אל עליון דברו טהור הוא כי יוצאי מצרים הם הנכנסים לארץ דכתיב והבאתי אתכם אל הארץ ולא מצינו שכן היה אלא ואת בניהם הביא שמה אבל כל דור יוצאי מצרים מבן עשרים שנה נפלו פגריהם במדבר, ותגדל הקושיא למה שאמרנו שנשבע ה' על כל הדברים באומרו לכן ואמרו ז"ל (שמו"ר פ"ו) אין לכן אלא לשון שבועה. ונראה כי מקור החכמה נתחכם על קושיא זו וקודם אומרו והבאתי אתכם וגו' אמר וידעתם כי אני ה' המוציא וגו' פי' תנאי הוא הדבר ובזה והבאתי וגו' וזולת זה אם תנאצו ה' אין כאן הבטחה זו, ואשר על כן כתב פרט זה של ידיעת ה' וגו' באמצע הבטחות הטובות ולא איחר ולא הקדים לומר עד כאן הוא בשבועה בלא תנאי אבל פרט זה של הבאתם לארץ תנאי הוא הדבר וידעתם וגו' אז הבאתי וזולת זה יהיה מה שיהיה.
וכן רואים שנצטוו ישראל בבואם לישראל במצוה לשעה על החיבור בין התורה לארץ: "והיה ביום אשר תעברו את הירדן אל הארץ אשר ה' אלהיך נתן לך והקמת לך אבנים גדלות ושדת אתם בשיד: וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת בעברך למען אשר תבא אל הארץ אשר יקוק אלהיך נתן לך ארץ זבת חלב ודבש כאשר דבר יקוק אלהי אבתיך לך: והיה בעברכם את הירדן תקימו את האבנים האלה אשר אנכי מצוה אתכם היום בהר עיבל ושדת אותם בשיד" (דברים פרק כז, ב-ד) וכך מפרש כאן רבינו בחיי: למען אשר תבא אל הארץ. למען התורה הזאת אתה בא אל הארץ, נתן טעם למצות הקמת האבנים כי לא זכינו לירושת הארץ אלא בזכות התורה, כן פירש הרמב"ן ז"ל. ומטעם זה תקנו רז"ל להזכיר תורה בברכת הארץ...".
הנביא יחזקאל (פרק לג, כד – כט) מזהיר את עם ישראל שיבינו שלולי התורה ומצוותיה ארץ ישראל אינה מובטחת, ולמרות שהיא חריבה ה' יכול להגלות אתכם כי אינכם הולכים בטבע הארץ: " בֶּן אָדָם יֹשְׁבֵי הֶחֳרָבוֹת הָאֵלֶּה עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל אֹמְרִים לֵאמֹר אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם וַיִּירַשׁ אֶת הָאָרֶץ וַאֲנַחְנוּ רַבִּים לָנוּ נִתְּנָה הָאָרֶץ לְמוֹרָשָׁה: ס (כה) לָכֵן אֱמֹר אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְקֹוִק עַל הַדָּם תֹּאכֵלוּ וְעֵינֵכֶם תִּשְׂאוּ אֶל גִּלּוּלֵיכֶם וְדָם תִּשְׁפֹּכוּ וְהָאָרֶץ תִּירָשׁוּ: (כו) עֲמַדְתֶּם עַל חַרְבְּכֶם עֲשִׂיתֶן תּוֹעֵבָה וְאִישׁ אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִמֵּאתֶם וְהָאָרֶץ תִּירָשׁוּ: ס (כז) כֹּה תֹאמַר אֲלֵהֶם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְקֹוִק חַי אָנִי אִם לֹא אֲשֶׁר בֶּחֳרָבוֹת בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ וַאֲשֶׁר עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה לַחַיָּה נְתַתִּיו לְאָכְלוֹ וַאֲשֶׁר בַּמְּצָדוֹת וּבַמְּעָרוֹת בַּדֶּבֶר יָמוּתוּ: (כח) וְנָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ שְׁמָמָה וּמְשַׁמָּה וְנִשְׁבַּת גְּאוֹן עֻזָּהּ וְשָׁמְמוּ הָרֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵין עוֹבֵר: (כט) וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יְקֹוָק בְּתִתִּי אֶת הָאָרֶץ שְׁמָמָה וּמְשַׁמָּה עַל כָּל תּוֹעֲבֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ: ס
ומבאר הרד"ק: ויהי, בן אדם יושבי החרבות האלה - כי במלכות צדקיהו רוב ארץ ישראל היתה חרבה: אחד היה אברהם וירש את הארץ - אמר הנה אברהם אבינו לא היה אלא אחד וירש את הארץ כי נתנה לו האל יתברך בירושה כמו שאמר לתת לך את הארץ הזאת לרשתה ואמר במה אדע כי אירשנה והוא שהיה אחד ירש את הארץ ואע"פ שהיה די לו במקום אחד מן הארץ ואנחנו שאנו רבים כל שכן שראויה לנו הארץ לירושה ובדברי רז"ל אחד היה אברהם רבי עקיבא אומר כך אמרו ומה אברהם שלא עבד אלא אלוה אחד ירש את הארץ אנחנו שאנו עובדים אלוהות הרבה על אחת כמה וכמה שנירש את הארץ רבי שמעון בן יוחאי אומר ומה אברהם שלא נצטוה אלא מצוה יחידית ירש את הארץ אנחנו שנצטוינו כמה מצות אינו דין שנירש את הארץ ומה הנביא משיבן על הדם תאכלו וגו' והארץ תירשו: למורשה - להיות לנו לירושה כי לא נתנה לאברהם אלא שתהיה לנו למורשה.
וכמו כן בתורה נזכר מורשה הכוונה שיחד עם זה שה' נתנה לנו צריכים לעמול כדי לזכות בה כדברי ר' אליהו הכהן האתמרי באזור אליהו על המשנה באבות - והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך... (אבות ב, יב), שמסבירה כך: כוונת ר' יוסי שלא יאמר האדם מאחר שאני חומר עכור גוש עפר רימה ותולעה במותי איך אזכה ללמוד תורה כדי ללמוד תורה התקן עצמך ואמר אני חלק אלוה ממעל מצד נשמתי ובהיות בי נשמה חצובה מכסא הכבוד אזכה ללמוד גם ביודעך שנשמתך מכסא הכבוד חוצבה אל תתייאש בלימוד התורה לומר שהיא תבוא אחריך לפי שאינה ירושה לך כדי שתבוא אחריך לכן חזור לעסוק בה ובהיות נשמתך מתחת כסא הכבוד חוצבה וכל מעשיך יהיו לשם שמים כשם שנשמתך שבקרבך חצובה מן השמים ודוק.
ובדורנו אמר על כך הרב שלום משאש זצ"ל (שמו"ג ע"ש סי' ג) ביום השלושים לפטירת יצחק רבין ז"ל בבית הכנסת הגדול: רבותי, אין שום ספק שהאיש הזה שהרג את רבין ז"ל עבר על לא תרצח וראוי לעונש, אבל אני רואה מדברים דילטורייא על רבין ופרס שנותנים שטחים לגויים. צריכים אתם לידע מה שאמרו בגמרא (ב"ב צא:) על הפסוק (דברי הימים א' כט, יא), והמתנשא יהיה לראש, שאפילו ריש גרגותא משמיא מוקמי ליה, ר"ל אפילו המוכרים מים בשוק, הראש שממונה עליהם מן השמים מוקמי ליה. וכל שכן ראש ממשלת ישראל שאין מי שיכחיש שהקב"ה מינה אותו ראש לממשלה, אע"פ שיש בחירות אבל סיבת הסיבות הוא הקב"ה שהוא ממליך מלכים, והוא ידע מראש דעת רבין ז"ל שרוצה לתת שטחים לגוים והסכים עמו, ולמה, אין זה אלא מעוונינו. הוא נתן לנו את ארץ ישראל כדי להיות חפשים לקיים את הדת כראוי, והוא ראה שלכל הפחות שליש מן הארץ אינו הולך בדרך הנכונה של הדת והאמונה, לכן החזיר השליש לגוים, ואחריתה מי ישורנה, אם ימשיכו ישראל ח"ו ללכת בשיטה זו אז מי יודע מי יהיה.ותודה לה' על הישיבות והכוללים ובתי הכנסיות שהם המגינים עלינו, כמו שאמרו רבותינו (מכות י.), על הפסוק (תהילים קכב, ב), עומדות היו רגלינו בשערייך ירושלים, והם שערים המצויינים בהלכה, ואם ח"ו לא יתמידו בלימודם איזב זכות תשאר. כמו שיש עוררים שאנשי הכוללים צריכים לצאת לצבא, אזי אותו היום יהיה "קאטאסטרוף", שכבר כתוב (ירמיה לג, כה), אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי, שבשביל התורה נברא העולם. ואם כן איך חס וחלילה נקל בדברים אלו העומדים ברומו של עולם, שהרי כל מי שילך לצבא אפילו ישאר באמונתו מעולם לא יהיה חכם גדול לחבר ספרים ולכתוב פסקי דינים [ומי יעמיד לנו את התורה].
יה"ר שבזכות זה שנקפיד יותר על הלימוד התורה שאינה ירושה לנו אלא מורשתנו, נזכה והשם הטוב יחון ויחוס על שארית פליטתנו ויאמר למשחית די, ונגילה ונשמחה בישועתו אמן.
לדף מקורות על פרשת וארא - ד' לשונות של גאולה והלשון החמישית
הרשמה לאתר לא מצריכה מילוי מחדש של האימל, ומאפשרת תגובות מהירות.