לבוש: "... אע"פ שאע"פ שהיא טובה ומעלה הרבה מן העבד, מ"מ אינה חשובה כמו הזכרים בישראל, שהרי אינה חיבת בכל המצות, שפטורה ממצוות עשה שהזמן גרמא ... ואשה, במקום שלא עשני מברכת שעשאני כרצונו, והיא כמו שמצדיקה עלה את הדין על הרעה".
ר' אהרון הלוי סולביצ'יק בפרח מטה אהרון (הל' תפילה פ"ז הי"א) מסביר ברכה זו:
שלמעשה האיש צריכים למתנו כי יש לו יצר התוקפנות שיש לו רוגז כעס וחימה וכד' וכד לנתב את כוחותיו לדברים חיוביים נתן לו מצוות עשה שהזמן גרמא.
לעומתו יצר את האשה עם נטיות של גמ"ח ורחמנות, הרי האיבר המייחד את הנשים נקרא "רחם" בגלל שיש לנשים נטיה לרחמנות שהיא ממידות הקב"ה.
ומכיון שכך אז היא יכולה לברך ברכה שאין הגברים יכולים לברך שזה "שעשאני כרצונו", משמע לפי רצונותיו של ה', ויש לגבר להכיר בעובדה שצריך לשאוף לגמ"ח ולרחמנות כמו שיש בטבען של הנשים.
הרב קוק ב"עולת הראיה" מסביר: שהאיש הוא פועל (כמו שבספר "סדר היום" כתוב על הברכה שה' הוא ה"נותן" לעומת ישראל שמשולה ל"מקבלת") שזו מעלתו הפנימית שנקבע לו בגורל.
לעומתו האשה היא הנפעלת מכוחו של האיש והנרשמת והנחקקת מכוחו של האיש. ומכיון שהוא יותר נחשב ליוצר לעומת האשה הנחשבת צורה ("מקבלת" רשמים) לכן "ורבה היא ההודאה המחויבת ליוצר הנשמה, מכל איש ואיש, שלא עשאני אשה".
ומסביר הרב קוק שאם מעלת גדולת האיש הרי יש גם יתרונות לאשה עליו בהיותה נפעלת שהיא ע"י כך מקבלת רשמים בצורה יותר ישירה שהיא עלולה להתפעל מתכונת השפע של מעשה הבורא ישירות "וע"כ מברכת בהודאה על חלקה הטוב: שעשאני כרצונו".
הרשמה לאתר לא מצריכה מילוי מחדש של האימל, ומאפשרת תגובות מהירות.