וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב: וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה: וַנִּצְעַק אֶל יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע יְקֹוָק אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ: וַיּוֹצִאֵנוּ יְקֹוָק מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים: וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ: וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי יְקֹוָק וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ: וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ:(דברים כו, ה-יא)
המצוה הראשונה בפרשה (חינוך תח) היא מצות מקרא ביכורים שזוכה לקיימה מי שיש לו חלק בארץ ויצא לו פירות החייבים בביכורים. מקרא ביכורים זה אמירה לפני הכהן בבית הבחירה בזמן שנותנים את הביכורים. ומותן בעל החינוך טעם לכך: "לפי שהאדם מעורר מחשבותיו ומצייר בלבבו האמת בכח דברי פיו, על כן בהיטיב אליו השם ברוך הוא ובברכו אותו ואת אדמתו לעשות פירות, וזכה להביאם לבית אלהינו, ראוי לו לעורר לבבו בדברי פיהו ולחשוב כי הכל הגיע אליו מאת אדון העולם, ויספר חסדיו יתברך עלינו ועל כל עם ישראל דרך כלל, ועל כן מתחיל בענין יעקב אבינו שחלצו האל מיד לבן וענין עבודת המצריים בנו והצילנו הוא ברוך הוא מידם, ואחר השבח מבקש מלפניו להתמיד הברכה עליו, ומתוך התעוררות נפשו בשבח השם ובטובו זוכה ומתברכת ארצו, ועל כן ציונו ברוך הוא על זה כי חפץ חסד הוא" (לגבי מאיפה עד איפה אומרים פרשת ביכורים ואם מתחילים מארמי אובד אבי – ע' בכלי חמדה בתחילת הפרשה אות א ו-ג) . כנראה מטעם זה הכניסו חכמים את פסוק זה להגדה של פסח, כדברי הגמרא (פסחים קטז) "מתחיל בגנות ומסיים בשבח, ודורש (דברים כו) מארמי אובד אבי עד שיגמור כל הפרשה כולה".
הרב יעקב מליסא בפירושו להגדה מעשה ניסים, מעלה ספיקות בהקשר לפיסקא צא ולמד בהגדה: "הספיקות שבפיסקא הזאת הן רבים: א' מה רוצה ללמוד מלבן אם מה שבכל דור ודור עומדים עלינו אין זה ראיה ממה שאירע ליעקב שהוא בכל דור: ב' שאין צריך ראיה לזה כלל שעינינו רואין אותו בכל יום: ג' שהיה לו להביא מעשה המן שרצה לאבד את כל היהודים: ד' במה רצה לבן לעקור אם במה שרצה להרוג אותם במה שאמר יש לאל ידי לעשות עמכם רע יותר היה לו להביא מקרא זה שהיא קודם לפרשת מקרא ביכורים הרבה שהוא בפרשת ויצא: ה' הא גם פרעה רצה לעקור הכל כעון שביקש לאבד כל הזכרים:
ובהתרת כל זה נאמר, דהנה הכתוב שהביא גם כן תמוה שתלה ירידת מצרים בארמי אובד אבי, ולכאורה אין ענין זה לזה וגם הלשון תמוה כי אובד לשון הווה היא והיה לו לכתוב ביקש לאבד אבי, וקשה למה היה לו למביא ביכורים לומר זה. לכן נראה דהאי צא ולמד מוסב על הא דאמר מתחלה עובדי עבודה זרה. על כן שפרשנו שמספר שגוף סיבת יציאת מצרים היה לטובה כדי להתיך זוהמת האבות אמר גם כן שמחמת שלבן היה אבי האמהות הוכרח גם כן בסיבתו שיהיה ירידת מצרים כדי להתיך זוהמתו כי זוהמתן היה קשה מכל הזוהמות כי צא ולמד כי מה שלבן לא היה רוצה להניח יעקב ובניו לצאת ממנו לא היה לאהבתו אותו רק שהיה משתדל להעבירם על הדת ולפתותם אחר עבודת כוכבים ולהקנות להם דעות נכריות והאות עח זה כי יעקב אמר לבניו הסירו את אלהי הנכר אשר בתוככם, ואפשר שמטעם זה נענש יעקב מחמת הדבקו בלבן ונתרחק מהקדושה שכל זמן שהיה אצל לבן לא היה לו השראת שכינה וממת זה נתגלגל הדבר שנמכר יוסף למצרים והוכרח יעקב בעצמו לירד שם ונראה כי מחמת אברהם לא היה צריך יעקב בעצמו לירד למצרים רק בניו ומחמת דהיה יעקב בעצמו אצל לבן במקום טומאה והרחיק מהקדושה והכניס עצמו בסכנה עצומה אצל לבן שנתחכם עליו ועל בניו להעבירם מהדת בגלל כן נגזר עליו לירד בעצמו למצרים:
והנה מה שפרעה גזר על הזכרים, נראה דהנה הרמב"ן בפרשת לך לך כתב דאם נביא רוצה להגיד נביאות שיתקיים צריך לעשות פועל דימיון כמו שעשה ירמיה שהשליך אבן ואמר ככה תשקע בבל. וכך נראה שאותן המתדבקין עצמן בסטרא דסאבותא ועושין בחרשוי צריכין גם כן לעשות פועל דימיון ופרעה שידע באצטגנינות שלו שישראל יונקין משטרא דדכורא (=של זכר) ורצה להגביר הטומאה לכן השליך הזכרים כדי להשליך היניקה מישראל ולא רצה כלל לעשות כן לעולם. אמנם לבן התחכם לבטל כל הקדושה, אמר הבנים בני והבנות בנותי דהיינו שכונתו היה להכניס כולם ח"ו תחת סטרא דסאבותא גידיה והקב"ה הצילם מידו. וכן הוא אבוד מהעולמות כמו שכתוב "ובאו האובדים בארץ אשור דהיינו אותן שעוברים על דברי תורה, וזהו מאמרו: "ארמי אובד אבי" דהיינו לבן הארמי שהיה אבי היה בבחינת אובד. ועל ידי זה "וירד מצרימה" דהיינו שעל ידי זה הוכרח יעקב לירד למצרים, והוא שלא פירש וירד יעקב דדרך המקראות לקצר כשידוע מי היורד כמו שפירש"י בכמה דוכתי (=מקומות) וארוך לזוכרם: ומספר אותו המביא ביכורים לאשר שמספר גודל קדושת הארץ שבלתי אפשרי היה לבוא לגודל קדושה של הארץ עד שהתיך אותנו בתוך כור הברזל של מצרים זוהמת לבן, ברחמיו יתברך כדי להכניסנו לקדושת הארץ ומספר ירידות והעינוי: והכבודה קשה הוא בכלל סיפור הטובות וחסדיו של הקב"ה כמו שפירשתי למעלה ולזה מביא המגיד נקודם קרא גיהושוע שנאמר בו סיבת ירידת מצרים מחמת התכת זוהמת אבות, ומביא גם כן קרא דארמי אובד אבי וירד מצרים להורות שהסיבה השני של ירידת יעקב למצרים הוא גם כן מצד לבן כדמוכח מהכתוב שתלה ירידת יעקב למצרים הוא גם כן מצד לבן כדמוכח מהכתוב שתלה ירידת מצרים בארמי אובד אבי מוכח שזה היה סיבה לזה:".
הרשמה לאתר לא מצריכה מילוי מחדש של האימל, ומאפשרת תגובות מהירות.