סדר ברכות השחר

הסדר שאנו אומרים בו את ברכות השחר אינו פשוט כלל וכלל, שהרי יש בעיה של ברכה שלא נתחייב בה.

רבותינו הראשונים נחלקו בדבר האם נתקנו ברכות השחר על מנהג העולם ואז אם לא נתחייב בהם לא יברך או אינו מברך אלא אם נתחייב באותה ברכה.

ושלש שיטות בדבר: א. שיטה שאם לא מתחייב אינו מברך ב. סידור העולם יברך אך ברכות על הנאתו יברך רק אם יתחייב ג. ברכות השחר הן השבח ואם כך לא צריך עובר לעשייתן.

שיטה א'- זאת שיטת הרמב"ם (הלכות תפילה פרק ז הלכה ז-ט)

"שמנה עשר ברכות אלו אין להם סדר אלא מברך כל אחת מהן על דבר שהברכה בשבילו בשעתו, כיצד הרי שחגר חגורו והוא על מטתו מברך אוזר ישראל בגבורה, שמע קול התרנגול מברך הנותן לשכוי בינה, וכל ברכה מהן שלא נתחייב בה אינו מברך אותה. כיצד לן בכסותו אינו מברך … אם לא נכנס לבית הכסא אינו מברך אשר יצר את האדם, וכן שאר ברכות אלו. נהגו העם ברוב ערינו לברך ברכות אלו זו אחר זו בבית הכנסת בין נתחייבו בהן בין לא נתחייבו בהן וטעות הוא ואין ראוי לעשות כן ולא יברך ברכה אלא אם כן נתחייב בה.

וכן עוד ראשונים כמו: שו"ת רבי אברהם בן הרמב"ם סימן פג שזה לשונו "שהמנהג פשוט אצלכם מקדם לברך הברכות המפורסמות כמו מתיר אסורים ופוקח עורים והשאר כל יום השכם בבית הכנסת, וכבר עינו בכל מה שהזכרתם בזה. ומה שאנו אומרים בתשובתו הוא שלא אתם בלבד טועים בשאלה הזאת, אלא רוב המקומות ששמענו עליהם עושים כמוכם, ר"ל שהם אומרים את הברכות הנזכרות כלן בבית הכנסת ברבים לפני פסוקי זמרה … ואולם מקצת הברכות כמו אלהי נשמה שצריך אדם לאמרה בשעה שנעור משנתו, והמעביר שינה מעיני שתיקנוה שתאמר אחר רחיצת הפנים, ופוקח עורים שתיקנוה שתאמר אחרי פתיחת עינים מן השנה (ברכות ס:), וכיוצא בהם, אין אמירתם בבית הכנסת תמיד ברכה לבטלה, כי תיקנום שתאמרנה אחרי מעשים ותנועות, הכרחיות לפי הרוב, ואע"פ שתיקנו שתאמרנו תיכף לתנועות ולמעשים האלה, הרי אם יאחרו ויאמרו אותן בבה"כ אין זו ברכה לבטלה לפי הרוב. אלא שבמקצת הזמנים אפשר שתהא ברכה לבטלה, למשל אם מברכים המעביר שינה וכו' יום ט' באב או יום כפור שאין בהם רחיצת הפנים … הן לפי הרוב ברכה לבטלה, כי אין הבדל בין מי שישן בלבושו וברך מלביש ערומים שהיא תודה על טובה ובין מי שברך הטוב והמטיב או שהחיינו ולא אירע אצלו דבר מתחדש המחייב את הברכה הזאת. … כללו של דבר, ברוב הזמנים תהיה אמירת רוב הברכות האלה בבית הכנסת על הסדר, כמו שנתפשט המנהג, לבטלה, ואסורה היא, וצריכים לחזר מן הטעות הזאת, כמו שבאר אבא מארי זצ"ל בחבור בפרק השביעי מהלכות תפלה … מי שטוען לאמירת הברכות הנזכרות בבית הכנסת ברבים כפי המנהג הפשוט במה שאמרו ז"ל (ר"ה כ"ט.) כל הברכות אע"פ שיצא מוציא ושרוב הקהל אינם יודעים את הברכות האלה בע"פ ואם לא ישמעון בבית הכנסת לא יברכו סברא זו הובאה גם בטור א"ח סי' מ"ו: וגם מפני שרבים מעמי הארצות שאינן יודעים אותן תקנו שיסדרום בביהכ"נ ויענו אמן אחריה, ויצאו ידי חובתן הרי יאמר לטוען הזה: ומנין ברור לך, שהשומעים חייבים בברכות האלה שתאמרנה כלן עד שאתה טוען במה שאמרו כל הברכות אע"פ שיצא מוציא. מה שמתחייב מן הטענה הזאת הוא שיברכו מה שודאי אצלך שהשומע חייב בו, לא מה שאתה מסופק בו, והרי כאן בהרבה דברים אינו חייב כמו שבארנו. ולפי ההקש הזה יברכו בבית הכנסת בתחלת הלילה עם תפלת מעריב המפיל חבלי שינה על עיני כי היא חובה בזמן השנה /השינה/ ואפשר שיש שם מי שאינו זוכרה.

ובמעשה רוקח מובא בשמו שג' ברכות שלא עשני ראוי לברך בכל יום בין ראה ובין לא ראה.

וכן עוד ראשונים כמו שהרא"ה על הרי"ף מביא את הראב"ד: "וכתב הראב"ד דברכות אלו אין מברכין אותן אלא בשעשה מעשה זה אבל אם לא שמע קול התרנגול אינו מברך הנותן לשכוי בינה … אבל שלא עשני גוי ועבד ואשה לעולם הוא מברך וברכות אלו אינו צריך. לברכן תיכף המעשה ולא עוד אלא שאינו יכול לברך אותן בשעת מעשה שהרי אין ידיו נקיות לברכה אלא ממתין ומסדרן וכן נהגו…".

ושיטת הרמב"ם היא הפשוטה מלשון הגמרא כמובא בהגהות מימוניות (בהלכות תפילה פרק ז הלכה ז ס"ק ז).

שיטה ב'- סידור העולם יברך אך ברכות על הנאתו יברך רק אם יתחייב, היא שיטת תוספות בברכות ס:

כי שמע קול תרנגולא וגו' - והוא הדין אפילו כי לא שמע דאין ברכה זו אלא להבחנה על הנאת האורה שתרנגול מבחין והוא נהנה מן האור. כי פריס סודרא על רישיה - וה"ה לכל כובע ולכל כסוי ודוקא כשנהנה אבל אם אינו נהנה כגון שהוא שוכב על מטתו לא יברך לא זו ולא מלביש ערומים …".

ולשון הב"י (מו, ח): כן כתבו התוספות (ד"ה כי שמע) והרא"ש (סי' כג) בסוף פרק הרואה (ס:) שאע"פ שלא שמע קול התרנגול יכול לברך הנותן לשכוי שאינה אלא הודאה למקום שנתן לנו בינה … וכתב עוד הרא"ש (שם) כל הנך ברכות שהם להנאתו כמו מלביש ערומים ועוטר ישראל ושעשה לי כל צרכי אם אין נהנה מהם כגון ששוכב על מטתו ערום אינו מברך אותם עכ"ל ומשמע לרבינו דברכת רוקע הארץ וברכת המכין מצעדי גבר הוו על סידור העולם כמו הנותן לשכוי.

שיטה ג'- ברכות השחר הן השבח ואם כך לא צריך עובר לעשייתן

שיטת הרמב"ן בפסחים (ז: ד"ה והוי יודע על הגמרא "דאמר שמואל כל המצוות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן, מהדו' מערבא) " … והוי יודע שלא כלל שמואל כאן כל המצוות כולן אבל שאר ברכות לא. דברכות הנהנין ודאי קודם שיהנה הן. שאסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה כדאיתא בברכות (לה.). ואם ברכות השבח הן כגון אותן שבפרק הרואה (ברכות נד. ואילך) ודאי לא עובר לעשייתן מברכין אותן … ולפיכך נהגו לסדר כל ברכות של שחרית בבית הכנסת שאע"פ שישמע התרנגול בחצי הלילה מברך עליו בשחר… ועוד י"ל שסדר ברכות הללו של שחרית ברכות שבח הן על נוהג העולם ואפילו לא שמע שכוי מברך עליו וכן בכולן. וכן נהגו ומנהג ישראל תורה הוא…".

וכן תלמידו רבינו דוד בר ראובן בונפיד (מכון י-ם) שאומר שנהגו לברכם בבית הכנסת שהן ברכות השבח ומברכים אותם אחר חיובם שמברכים הנותן שכוי למרות ששומע תרנגול באמצע הלילה ומה שבירושלמי (ברכות פ"ט ה"ב, סד:) שבברכת הברקים שאינו מברך אלא תוך כדי דיבור, כאן הדין שונה, שברכות השחר הן ברכות השבח על מנהגו של עולם ולא על הפעולה עצמה (כמו שמיעת התרנגול).

והב"י (מו סע' ח) הביא גם שיטות הללו: "… והכלבו (סי' א) כתב שפשט המנהג באותם הארצות לאמרם על הסדר וכן הנהיגו רב נטרונאי ורב עמרם ושאר הגאונים לסדר את כולם אפילו לא עשה המעשה שלא על עצמו בלבד הוא מברך אלא על כל העולם מברך את השם שעשה כל הטובות והחסדים האלו תמיד לכל עכ"ל ומשמע מדבריו שאפילו ברכות שהם על הנאותיו מברך אע"פ שלא נתחייב בהם …".

ופסק מרן הב"י: "הר"ן ז"ל וכיון דאיכא פלוגתא במילתא אין לברך ברכה אלא אם כן נתחייב בה ונראה לי שטוב לאמרה בלא הזכרת השם" ובשו"ע (מו סע' ח) "כל הברכות האלו אם לא נתחייב באחת מהן, כגון שלא שמע קול תרנגול או שלא הלך או לא לבש או לא חגר, אומר אותה ברכה בלא הזכרת השם".

אך בכל מקרה אנו פוסקים כאן כשיטת הרמ"א "י"א דאפילו לא נתחייב בהן מברך אותן, דאין הברכה דוקא על עצמו אלא מברכין שהקב"ה ברא צרכי העולם. וכן המנהג, ואין לשנות. (טור ותוס' והרא"ש פרק הרואה ור"ן פ"ק דפסחים וכל בו)". וכב"ח: "ודלא כב"י שהכריע לברך בלא הזכרת שם ומלכות וכן כתב בהגהת שו"ע וכי נקטינו כדברי הגאונים ומנהגן".

אולם רבו האחרונים שפשט המנהג לברך ברכות אלו אפילו לא התחייב בהם, וכן דעת המקובלים כמובא בפרי חדש וע' במטה יהודה (עייאש) או"ח סי' מו ס"ק יד, ברכי יוסף לחיד"א ס"ק יב: "ומנהגנו לברך כל הברכות בשם ומלכות חוץ מברכת ענט"י (הניעור משנתו)" וכף החיים סי' מו ס"ק מט שמביא את סיבת המקובלים ומביא את השיטות שעל פיהם אנו נוהגים כן לברך ע"ש.

וכן ידוע הכלל שבמקום שיש מנהג אין אומרים ספק ברכות להקל כמובא בתרומת הדשן (סימן לד).

וע' בתבואת שמ"ש חאו"ח סי' סז במחלוקת הזוהר והפוסקים שאומר שם כך: "ונ"ל שקדמונינו שהנהיגו היפך מר"ן, מלבד מ"ש למעלה דאולי המנהג קודם מר"ן, וי"ל שהיה קשה בעיניהם סברת מר"ן שלא לברכם על הסדר, רק כל אחד שיתחיב בה (בברכה), ומזה יהיה בלבול גדול בברכות האלו ויבוא לדלג גם מה שצריך, ובפרט עמי הארץ שלא יודעים לכוון בענינים, לזה בחרו כסברת הפוסקים הנ"ל, ככה ושאר הסדר על נכון ולא יהיה בלבול". (וראה מה שכתוב בשם הרב שלום משאש זצ"ל בברכת הנותן ליעף כח).

חשיבות הסדר של הברכות (לפי שיטה שהיא ברכות השבח)

המנהיג (מהדורת רב קוק עמ' לג): למרות שנראה מתוך התלמוד את הברכות לפני ברוך שאמר צריך לברך כ"א בשעתה נהגו ברוב המקומות לאמרן בבית הכנסת בין אם נתחייב או לאו… ומנהג כל ישראל לסדר בבי"כ כדרך שיש לאמרן בזה אחר זה (ומכאן רואים מה הסדר של קימת האדם).

ונסיים בדברי ר' יעקב פריימאן על סידור רש"י.

שאומר על "ונראה (הדבר) שנשתכחו ובאו תנאים ויסדום.

כ"ה גם במח"ו ובסידור רע"ג הובא ונראה הדבר שנשתכחו אותן הברכות אלא שבאו התנאים והאמוראיים ויסדרום".

ובפרדס ס' ה – ונראה הדבר שנשתכחו אותן ברכות אלא שבאו התנאים והאמוראים ויסדרו לנו מאה ברכות שאנו אומרים בכל יום, ובעל שבלי הלקט הביא ונראה שנשתכחו מעוני ומחסור עבודת הגלות עד שבאו התנאים והאמוראים ויסדו לנו אלו תחתיהן.

הערות לטבלת סדר ברכות השחר

1. סדר הברכות הוא לפי הגמ' שלהלן: על סדר הברכות - ברכות ס:, על ברכות שלא עשאני… - בגמרא במנחות מג: וברכות התורה - בברכות י"א: .

ברכות התורה רשומים שצריכים לקרותם לפני דברי תורה ולאו דוקא במקום זה וכן ברכות שלא עשאני שצריך לאומרם בכל יום.

ברכת אשר יצר לא הכנסתי אותה מכיון שאפשר להגיד שהיא לא ממש מברכות השחר.

2. אבודרהם – תלוי במיקום איפה שאין צונפים מצנפת אומרים מגביה שפלים במקום זוקף כפופים.

שאר ההערות יבוארו בהמשך אי"ה שנבאר כל ברכה בפני עצמה בלנ"ד. ואף לשון הברכה עצמה אינה בדיוק על פי הכתוב אלא טבלה זו באה להראות את הסדר והדיוקים בלשון הברכה אף הם יבאורו בהמשך בלי נדר כל ברכה בפני עצמה.
כמובן שכל מה שכתבתי כאן הוא כמראה מקום בלבד, להלכה יש לעיין במקורות.
הבאתי את השינויים עד היכן שידי מגעת, כמובן שיש עוד שלא הכנסתי לטבלה [כמו:

הרמ"ע מפאנו (ב"אלפסי זוטא") סדר הברכות המופיעות שם:

אשר יצר, אלהי נשמה, נותן לשכוי בינה, מלביש ערומים, הנותן ליעף כח (על חידוש מעשה שבכל יום), פוקח עורים, מתיר אסורים, רוקע הארץ על המים, זוקף כפופים, עוטר ישראל, על נט"י, המעביר חבלי שינה מעיני ותנומה מעפעפי, יה"ר שתרגילני גומל חסדים טובים (וזה שני ענינים לכן אומר אמן אחר המעביר), אוזר ישראל בגבורה, שעשה לי כל צרכי, ברוך המכין מצעדי גבר, לאחר מכן מביא שצריך לברך ג' ברכות כותי (גוי), עבד ואשה.

התקשתי להביא את הסדר לפי מחזור ויטרי, שכן יש כמה כתבי יד שונים לגבי סידרו ראה במהדורת אוצר הפוסקים (עמ' צט – קב).