עשר חופות עשה הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון בגן עדן וכלם של אבנים טובות ומרגליות ושל זהב, והלא לחתן אין עושין לו אלא חופה אחת, ולמלך עושין לו שלש חופות, ולחלוק כבוד לאדם הראשון עשה לו הקדוש ברוך הוא עשר חופות בגן עדן, שנאמר (יחזקאל כח, יג) בעדן גן אלהים הייתה כל אבן יקרה, הרי אלו עשר חופות, והיו המלאכים מתופפים בתופים ומרקדין כנקבות, שנאמר, (שם) מלאכת תפיך ונקביך, כך ביום שנברא בו אדם הראשון שנאמר (שם) ביום הבראך כוננו, אמר הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת: בואו ונגמול חסד לאדם הראשון ולעזרו שעל מדת גמילות חסדים העולם עומד, … והיו מלאכי השרת מהלכין והולכין לפניו כמו רועים המשמרים את החופות, שנאמר כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך, ואין דרכיך זו אלא דרך חתנים כחזן, מה דרכו של חזן עומד ומברך לכלה בתוך חופתה, כך הקדוש ברוך הוא עמד ובירך לאדם ולעזרו שנאמר (בראשית א, כח) ויברך אותם אלהים (פרקי דרבי אליעזר פרק יב, ע"ג ב"ב עה. ב"ר פי"ח ויק"ר פ"כ קהל"ר פ"ח).
לומדים אנו מדברי ר' אליעזר בן הרקנוס על חשיבות החתונה ועל החשיבות לשמח חתן וכלה, שהרי אנו בשביל להידבק בבוראינו צריכים להדמות לו במעשיו, לקיים מ"ע "ובו תדבק". והשי"ת עוד בכוונתו של לקיחת הצלע מהאיש לאישה כוונתו הייתה שבאופן הזה שאדם וחוה יהיו קשורים ביניהם בקשר נשמתי וגופני כדי שלא ידחוהו אחד מהשני, כדברי הרשב"א (שו"ת סי' ס): רוצה בו על כן נבראת עצם מעצמיו להיות הדבקות בהם אמת. וחזק יותר מדבקות הבן לאב ולאם שהוא מגופם. כי זה יותר דבר שנלקח חלק ממש מאבריו, ולא הסתפק בזה והשתדל מאוד בשמחתם.
ולכן נלמד שצריכים לכבד את החתן לפחות כפי מעלתו, שאדם הראשון זכה שהקב"ה יכבדו בעשר חופות, כי קודם שחטא היה אדם למטה כמלאכי אלהים של מעלה שנתעלו בעשר מעלות כמ"ש במדרשות ע"כ אז נתעלה ג"כ אדם למטה בעשר חופות של כבוד (מהרש"א ח"א ב"ב עה.).
על חשיבות החסד שגומלים את לחתן וכלה, ישנה מעלה מיוחדת בחסד שהוא לחתנים שלומדים אותה ממעשה הקב"ה ומסביר על זה ר' חיים פלאג'י בפירושו פר אחד (פדר"א פט"ז) שאומר שהמשמח חתן וכלה (ברכות ו:) די לו שלא עובר על ה' קולות, אלא מדובר שהולך הוא ולא נהנה מסעודת החתן ומשמחו על זה זוכה בתורה שניתנה בה' קולות, לכן באה האזהרה תלך ללא הנאה שלא יאמרו שאתה הולך עם הנאה וזה תלמד מה' והמלאכים, לכך נלמד שאפילו שאין חשק ללכת בכך אנו נדמים יותר לבוראינו.
אמר רבי ירמיה בן אלעזר: מלמד שנעשה הקדוש ברוך הוא שושבין לאדם הראשון; מכאן למדה תורה דרך ארץ שיחזור גדול עם קטן בשושבינות ואל ירע לו (ברכות סא.), כידוע שהמלאכים היו כשושבינים שמלאו לאדם כל צורכו, אך למרות זאת אדם הראשון היה לו החוסר הבסיסי של חבר, שהרי היא כגופו, ולכן היה ה' צריך לברוא אשה לאדם כדי שיהיה פתוח לשמוע עצה ותוכחה מאדם ששווה לו. וכדי למלאות את צורכי האדם לקראת נישואיו ה' לא הקפיד על כבודו וחיפש איך לעזור לזוג שיצליח, וחלק מהדבקות בו יתברך זה לסייע לזוג החדש.
(על ברכת החזן את החתן וכלה: מביא הרד"ל שנ"ל שז' ברכות רמוזין כאן בפסוק, (בראשית א, כח) פְּרוּ, וּרְבוּ, וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ, וְכִבְשֻׁהָ, וּרְדוּ, בִּדְגַת הַיָּם, וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ, הרי כן ז' ברכות, הרד"ל מתייחס לפסוק זה כהמשך ל"ויברך אותם" שזה ברכה וציווי.)
ויה"ר שהזוגות החדשים יפרחו וירבו בכל דבר טוב ונזכה להיות להם לעזר בתחילת דרכם החדשה כדי שיהיו איתנים בשמחתם.
