יוסף: אבא, מהו העיקר בפיוט: "צופה ויודע סתרינו, מביט לסוף דבר בקדמתו "?
רב משה: הפייטן דיבר על כך עיקר זה הוא על כך שה' יודע מעשיהם של בני אדם ולא מעלים עיניו מהם, כמו שנאמר: “גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם" (ירמיה לב, יט) “וירא ה' כי רבה רעת האדם" (בראשית ו,ה) “זעקת סדום ועמורה כי רבה" (בראשית יח, כ) וכוונתו שידיעת ה' מקיפה על כל בריותיו ומתמידה היא כל הזמן בידיעתו על כל זמני אותה בריה ומה ישתלשל ממעשי הבריה לעתיד1.
יוסף: מה ההבדל בין ידיעת ה' על בריותיו לעומת ידיעת אדם על יצירותיו?
רב משה: ידוע לה' מהות ואיכות ברייתו כמו שאדם מייצר חפץ ויודע תכונותיו. מכיוון שאין שכחה לפני ה וידוע לפני מה בליבות האדם, כך ידוע לפני מהותם ותכונותם. בשונה מכלי שיצר אדם שאינו תלוי ביוצרו, בריות ה' תלויים בה' ברצונו וקיומו כדברי הכתוב "כי הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמוד” (תהילים לג, ט). ורצון ה' שבריותיו יוציאו בטבעם אחרים תחתיהם כמו שהיו בבריאתם כאמרם "כל מעשה בראשית בקומתם נבראו בדעתם נבראו ובצביונם נבראו" (ראש השנה יא.) . ואין אדם שיוכל ליצור בדומה לדבר טבעי, חכמי העולם לא יכולים לברוא יתוש אחד שאינם יכולים להכניס נפש בבריה. וכן אין יכולים ליצור דבר שישתלשל מהדומה לו. וידיעת ה' מקפת את כל הדברים יחד בכל הזמנים2.
יוסף: איך אפשר להוכיח זאת מסברא שיש ?
רב משה: אדם בגלל שכוחו מוגבל לא יוכל להשתמש יותר מכוחו, אולם ה' ממה שכוחו הוא אינסופי אז הוא מכיר את עצמו וכוחו ומידיעת עצמו נובע ידיעת העתיד לבוא הנמשך מכוח ידיעתו וידיעת יכולתו3.
יוסף: מהם ההוכחות הנראות מהמציאות (=יחש)?
רב משה: אנו רואים שה' יודע את העתיד ואם לא היה יודע ח"ו אזי היה לה' שינוי. כמו במעשה אדם וחוה שידע שאכל מן העץ הדעת ומה שעתיד להיות עם הנחש "ואיבה אשית" והעונשים שנבעו מכך וכן בעונשו של קין שיעד לו שבעתים וכן בכל יעודי התורה.
יוסף: מדוע אם כן אדם הראשון שאל איכה?
הרב משה: אמר לו ה' תראה היכן חטאת במקום אשר ניתן לך ציווי לשמרו ולעבדו, כי אם היה שם ליבו על מקום כבודו לא היה חוטא.
יוסף: מהי ידיעת ה'?
הרב משה: כהקדמה לתשובה זו נגיד, שאנו יודעים שחיות יודעות להשתמש בתכונותיהם (למשל עבור אכילה, לברוח מסכנה). לאדם בנוסף לכך יש תודעה והבנה מתוך הרגשת חושיו לדברים שמחוץ להרגשת חושיו (למשל מעשן מסיק שיש אנשים בקרבת מקום). אנו צריכים להביא ראיה על ידיעת ה' מעל ידיעת האדם.
למעשה אנו רוצים לדעת - באלו עניינים ידיעת ה' שונה מידיעתנו?
אנו יודעים שהכל צפוי כלפי ה'. אדם הוא מוגבל בגלל הגשמיות שלו ויש דברים שבשכלו מבין למרות שהם לא לפניו. אז ה' יודע מהות הכלים שיצר, סיבת יצירתם, תכליתם, הוייתם והפסדם. ומכיוון שה' לא גשמי אין הגבלה לראיתו ואין שכחה לפניו וזכרונו אינו גשמי. וכך ראית ה' היא תמידית הכוללת ראיית דברים עתידיים ואף ראיית ליבות בני האדם משום שאין מחיצה לפניו.
יוסף: מה הראיה מן הקבלה על ידיעת ה'?
הרב משה: הנבואה מראה שה' יודע את העתידות וכן מעמד הר סיני מעיד על השגחתו. למשל תיבת נוח היא עונש לחוטאים שהוזהרו 120 שנה קודם לכך, דבר שהיה מוסכם אף לשאר הגויים בזמן מעמד הר סיני4. התראה על מכות מצרים. ומכיוון שאין חדש תחת השמש, ה' ברא כוכבי שמים שישנו את הטבע בעולם ויגרמו למבול ואחר יחזירם. כמו כן יודע ה' מה יחטאו במחשבה. בעניין הידיעה מו.זכר במפורש: "כי יודע א-להים" (בראשית ג, ה), "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו" (ברא' יח, יט), "למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ" (שמות ח, יח) וכד' וכן בנביאים "ישמע הא-להים בקול מנוח" (שופטים יג, ט), "עוד הם מדברים ואני אשמע" (ישעיהו סה, מד).
יוסף: איך אדם יכול לבחור טוב הרי ה' יודע בחירותיו?
הרב משה: ה' נתן לנו כח לבחור ומכח זה יש לנו את עיקר שכר ועונש שנבאר בשיעור הבא, וה' אמר על כך ובחרת בחיים. ה' יודע שמצאצאי אבותינו יקבלו את התורה וחלקם יהיו צדיקים וחלקם רשעים, ואף ידיעת ה' מה בלב ברואיו אינה גורמת בהכרח שיבצע האדם את אשר על ליבו5.
הערות
מבית אלקים למבי"ט שער היסודות פרקים לט - מא
[1] מורה נבוכים ח"ג פי"ז - יח יש הבדלים בהשגחת בין ברואיו ובין בני האדם (בחיות זה לקיום אותו המין) לדעת הספורנו באור עמים פרק טו - יש הדרגות בהשגחה אך כולם מושגחים כי אינסוף לכוחות ה' (בהקדמתו לאיוב אמר שמרחיק את החיות הרעות מאדם מהישוב, אך זה שונה מידיעת ה' הכוללת כל פרט שאין מציאות ללא ידיעתו וע' בפירושו ביקרא יז, מז, ע' מבוא אות יט בפירוש ספורנו על התורה מהדו' הרב קוק) וכן רמח"ל בדרך ה' ב, ד על הבדל בין השגחת עמ"י לגויים. לעומתם אב"ע בתהילים א, ו שיש השגחה על כל פרט בבריאה. ויש לע' מגמ' בע"ז ג: וירוש' שביעת פ"ט ה"א המובא בתוס' טז: ד"ה בדימוס פטור אתה, ובראשית רבה פ"י אות ו: “אין לך עשב…” שנראה שהשגחה היא לכל פרט. כוזרי מ"ג אות יא – לולי השגחת ה' היה העולם אובד. שיטה נוספת היא הרמב"ן שהשגחה היא על רוב העם ועל רשעים גמוריםאו צדיקים גמורים
[2] רמב"ם הלכ' יסודי התורה פ"ב ה"י ובספר עבודת המלך עליו
[3] ע' באור עמים לספורנו פרק יג אות יד – טז המסביר באופן דומה לפי אבן רשד', על בחירה וידיעה ע' שם באות י. ובכך ידיעת ה' מסבירה את אפשרות התשובה ע' בדרשות לתשובה של בעל שבט המוסר (נדפס יחד עם שבט המוסר מהדורה ראשונה) בדרשה ג' – מכיוון שיודע ה' שאדם יחזור בתשובה בגלל ידיעתו שאינה תלויה בזמן. ע"ג שו"ת ריב"ש סי' קי"ח
[4] עבר בנו של שם חי בתקופת יעקב אבינו וממנו עד יציאת מצרים הקבלה לא הייתה רחוקה. הרחבה על למידה מהשגחת ה' במבול ומעוד מקומות ע' בדרוש א' בצפנת פענח למהרי"ט.
[5] כעין שו"ת ריב"ש סי' קיח. וע' ספר העיקרים ש"ד פ"א-ג וע' משך חכמה בראשית א, כו על נעשה אדם. וע' פ"ה מהלכ' תשובה לרמב"ם ה"ה ואור שמח עליו בהלכה א שאומר שראית ה' הוא על כל הזמנים בבת אחת. וע' בשערי אמונה הוצ' קה"ת מעמ' רלט שמסביר שיטת הרמב"ם והראב"ד. ור' צדוק הכהן מסביר את רמב"ם וראב"ד בתקנת השבין יג: ומחשבות חרוץ כג: . וע' דרך החיים למהר"ל מפראג פ"ג מט"ו על "הכל צפוי והרשות נתונה", ע"ג בדרך ה' (חלק א, פרק ג, סעיף א).
ובהקשר לסוגיה זו הראי"ה מסביר שנקודת הבחירה היא תולדה של בחירות מסויימות שאדם ירש או נולד אליהם, אך זה לא מבטל בכך את הבחירה החופשית באגרות ראי"ה ח"א אגרת רפג ובח"ב אגרת שעט הרחיב על השפעת בחירה החופשית ושהיא שונה מהוית האדם שאינה בבחירתו.
לתוספת עיון סוגית ידיעה ובחירה ע' בהרב משה חפר, סוגיית הידיעה והבחירה גישות שונות, בתוך קובץ 'בא"ר' בהוצאת בית רבקה עמוד 46.