עיוני תפילה

שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד (דברים ו, ד)

מוקד הכנה לתפילת שמונה הסומך גאולה לתפילה הוא: קריאת שמע. חשיבות אמירת פסוק זה בזמנו גדולה היא מאוד, ומקיימים באמירתה כמה מצוות עשה. במסכת ברכות מוזכרים כמה וכמה דברים המראים על מעלת אמירתה, כמו: "אמר רבי חמא ברבי חנינא: כל הקורא קריאת שמע ומדקדק באותיותיה - מצננין לו גיהנם, שנאמר: (תהלים ס"ח) בפרש שדי מלכים בה תשלג בצלמון, אל תקרי בפרש אלא בפרש, אל תקרי בצלמון אלא בצלמות. " (ברכות ט"ו:). נטעם קצת על חשיבותה, פירושיה והכוונות הנצרכות באמירתה.

אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם: (דברים א, יב)

המדרש הידוע שמקשר בין הפרשה לבין קריאת המגילה בתשעה באב, הוא בתחילת מדרש רבה באיכה, נתחיל בהסברו וניתן טעמים לאמירתו.

מדרש רבה איכה (א, א): " איכה ישבה, שלשה נתנבאו בלשון איכה, משה ישעיה וירמיה, משה אמר (דברים א') איכה אשא לבדי וגו', ישעיה אמר (ישעיה א') איכה היתה לזונה, ירמיה אמר איכה ישבה בדד, א"ר לוי משל למטרונה שהיו לה שלשה שושבינין אחד ראה אותה בשלותה, ואחד ראה אותה בפחזותה, ואחד ראה אותה בניוולה, כך משה ראה את ישראל בכבודם ושלותם ואמר איכה אשא לבדי טרחכם, ישעיה ראה אותם בפחזותם ואמר איכה היתה לזונה, ירמיה ראה אותם בניוולם ואמר איכה ישבה, ... ר' יהודה אומר אין לשון איכה אלא לשון תוכחה הדא מה דאת אמר (ירמיהו ח') איכה תאמרו חכמים אנחנו ותורת ה' אתנו וגו', ור' נחמיה אומר אין לשון איכה אלא קינה הדא מה דאת אמר (בראשית ג') ויקרא ה' אלהים אל האדם ויאמר לו איכה, אוי לכה.

וְהִצִּילוּ הָעֵדָה אֶת הָרֹצֵחַ מִיַּד גֹּאֵל הַדָּם וְהֵשִׁיבוּ אֹתוֹ הָעֵדָה אֶל עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר נָס שָׁמָּה וְיָשַׁב בָּהּ עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל אֲשֶׁר מָשַׁח אֹתוֹ בְּשֶׁמֶן הַקֹּדֶשׁ: (לה, כה)

המשנה במסכת מכות (יא.) אומרת: "אחד משוח בשמן המשחה, ואחד המרובה בבגדים, ואחד שעבר ממשיחותו - מחזירין את הרוצח; רבי יהודה אומר: אף משוח מלחמה מחזיר את הרוצח. לפיכך, אימותיהן של כהנים מספקות להן מחיה וכסות, כדי שלא יתפללו על בניהם שימותו".

אנו רואים מהמשנה במכות שלתפילת הרוצחים בשוגג יש השפעה למיתת אחד משלושת הכהנים, נבאר כאן את סיבת הדבר להשפעת תפילתן.

כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר אַךְ בְּמֵי נִדָּה יִתְחַטָּא וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבֹא בָּאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בַמָּיִם.(במדבר לא, כג)

מפסוק זה לומדים הגמרא (ע"ז עה:) את טבילת כלים," תנא: וכולן צריכין טבילה בארבעים סאה. מנהני מילי? אמר רבא, דאמר קרא: (במדבר לא) כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר, הוסיף לך הכתוב טהרה אחרת".רוב הראשונים אומרים שטבילת כלים זה חובה מדאורייתא (כתב הגר"א יו"ד סי' קכ ס"ק לו שזו דעת רוב הראשונים, כ"פ רש"י ותוס', ראב"ד רשב"א, ריטב"א ועוד) שם ואפילו יש שהחשיבו אותה למצוה מהתרי"ג (סמ"ק קצ"ט), ויש מדרבנן (כמו: רמב"ם מאכ"א פי"ז ה"ה, מנהיג ועוד). הרמב"ן (בע"ז עה: על הברייתא מדיחן ומטבילן מגעילן ומטבילן ש"מ שאין טבילה זו עולה להם אלא לאחר הכשרן) מביא את הטעם שהצריך הכתוב טבילה זו, לפי שיצאו מטומאת הגוי ונכנסו לקדושת ישראל עד שפלטו גיעולי הגוים.