וַיָּבֹא הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ חָטָאנוּ כִּי דִבַּרְנוּ בַה' וָבָךְ הִתְפַּלֵּל אֶל ה' וְיָסֵר מֵעָלֵינוּ אֶת הַנָּחָשׁ וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה בְּעַד הָעָם:(במדבר כא, ז)
מבקשת ישראל למשה על שיתפלל עבור ישראל להסרת הנחשים ועשיית נחש הנחושת למדים אנו כמה עניינים על התפילה. אך תחילה נביא את דברי הר"ן (בדרשות, דרוש ו) על החטא וסיבת תיקונו ע"י הנחש, ואלו דבריו: "ונתיחד בהם זה הפורענות בנחשים שרפים מיתר הפורענות, לפי שהם דיברו באלהים ובמשה ללא דבר. כי ביתר התלונות חטאו לסיבת דבר צריך להם כתלונתם על הבשר ועל המים, אבל כאן לא חסרו דבר, רק הראו רוע בנפשם, עד שתראה שגינו המשובח שבמינים, והוא המן, וחטאו בלשון הרע שענינו שוה לנחש. שכמו שהנחש מזיק ללא תועלת רק לתכלית רוע ענינו, כן בעל לשון הרע ישלח פיו ברע ללא תועלת עצמו רק לגודל רשעו, והוא מה שאמרו רבותינו ז"ל (ערכין טו ב) לעתיד לבא מתקבצין כל החיות אצל הנחש ואומרות לו, ארי דורס ואוכל, זאב טורף ואוכל, אתה מה הנאה יש לך, אומר להם ואין יתרון לבעל הלשון (קהלת י יא). ולפי שהם הראו רוע לבם, שלח בהם הרעים שבנחשים, שהם השרפים, שהם בתכלית הרוע. וכשהתודו על עונם ושבו בתשובה, כאמרו (במדבר כא ז) ויבא העם אל משה ויאמרו חטאנו כי דברנו בה' ובך, אמר השם יתברך למשה עשה לך שרף. ויפה אמר הרמב"ן (שם ט) כי זה היה ראוי להוסיף בחליים, כי נשוכי הבעלי ארס אין ראוי מדרכי הרפואה שיביטו אל המזיק ההוא כי יזיק להם מאד, וכאן צוה להם להביט אל צורת הנחש, להראות להם כי כל ענינם בידי שמים, ואינם נמסרים לדרכי הטבע ולא למקרה כלל, אבל בקיום כל התורה לא נירא מהסיבות הממיתות גם כי יהיו חזקות, כענין רבי חנינא בן דוסא בערוד".
