עיוני תפילה

וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ: (במדבר יב, יג)

מתפילת משה על ריפוי צרעת מרים לומדים אנו עניינים חשובים על התפילה על החולה. נדבר על כך ועל התפילה על מרים  בפרט, במאמר זה.

ביאור הכפל בברכתו של משה

המלבי"ם מסביר כרש"י: נא הראשון מלשון בקשה ונא השני פי' עתה, ר"ל שאם לא ירפאה תיכף צריכה הסגר שבעת ימים [כי מסתמא לא היה בה שער לבן שאז היתה מוחלטת]. רואים אנו שאדם שמבקש תחנונים צריך קודם לשבח את המקום.

פרשת עשרת הדברות חשיבותן רבה, שהרבה מיסודות המצוות כלולים בה, כמו שבנה הרס"ג את ספר המצוות שלו על עשרת הדברות, וכן יסוד האמונה שרבים שמעו מפי הגבורה כדברי ר' יהודה הלוי בכוזרי (מאמר א). הגמרא (ברכות יב.) אומרת שבמקדש היו אומרים אותה כסדר לפני קריאת שמע, אך לא בשאר המקומות מפני החשש שיזלזלו בשאר התורה. ולכך נחלקו הראשונים (הרמב"ם התנגד למנהג) ואף האחרונים על המנהג לעמוד בזמן קריאת עשרת הדברות (כמו שהרב שלום משאש זצ"ל נהג כן, ע' בילקוט שמ"ש עמ' פו ולעומתו הגר"ע יוסף שליט"א).

ביאורי הברכה

... על דברי תורה:

אבודרהם: "ומנהג ספרד יותר נכון שכולל עסק הלמוד ועשיית המצות".

וזה שמוזכר על עשית מצוות כמו בקידושין לב. "דתניא: הרי שהיה אביו עובר על דברי תורה, אל יאמר לו: אבא, עברת על דברי תורה, אלא אומר לו: אבא, כך כתוב בתורה...".

ובברכות סא: "מר ליה: אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה, אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים".

עניין הברכה

הרב ברוך אפשטיין זצ"ל מסביר את העניין של הברכות בדרך הבאה: בפסוק הראשון, אנו מתברכים בברכות גשמיות, כמו שאומר מדרש "ספרי" "יברכך- בברכה האמורה בתורה"- ואלו הברכות הגשמיות: "ברוך אתה בבואך", ברוך אתה בצאתך" וכו'. בפסוק השני אנו מתברכים בברכות הרוחניות, כמו שאמרו חז"ל "יאר ה' פניו אליך..." בלימוד התורה ובתפילה. ובפסוק השלישי אנו מתברכים בכך שאפילו אם כלל ישראל לא יהיו ראויים לברכה ח"ו- מכל מקום ה' יישא פנים ישראל ויברך אותנו למרות הכל. (תורה תמימה)